הרוב, כי את האלמנט המכריע בדמותה של מעיין חודדה לא הכרתי – היא הייתה שמנה. לא מדובר היה בעודף משקל שמצדיק קיצור קיבה או "לרדת בגדול". חודדה הייתה רחוקה מלהיות שמנה באופן חולני, אבל זה בכל זאת היחס שהיא ספגה.
להרזות זה תמיד חיובי, להשמין – ממש להיפך
למרות שקל שלא לקחת את חודדה כדוגמא לשום דבר, במקרה זה היא כן דוגמה לתרחיש נשי רווח. אמנם לא המראה המחמיאה ביותר עבור רובנו, אבל מראה. אין מנוס מלהודות שכמעט ואין לי חברה או מכרה, ובתוכן גם אני, שלא מצאה את עצמה רוכבת בכיף על אותה רכבת שלא ברור מי נוהגת בה.
למרות שלעיתים קרובות זה כך, לא תמיד העניין מתחיל בשאיפה דיאטטית; אמתכם הנאמנה בכלל נסעה לטיול במזרח, ומהלם התרבות לא הצליחה לאכול כמעט כלום במשך כמה שבועות. עד שהגענו לאיזור שמזכיר ציוויליזציה, כל מכנסי המטיילים מנדפי-זיעה-בצבעי-הסוואה שלי כבר נפלו לברכיים משל הייתי החוליה החסרה בשב"ק ס'.
הפרעת האכילה של מוטי חודדה
זה סיפור גנרי להחריד, והוא אפילו פחות חמור משל מעיין חודדה ושל אינספור נשים סביבנו שזוכות להיות מלוות באחד כזה, "בעלי מוטי", שהוא אחלה של קטליזטור להרס עצמי. חודש וחצי אחרי שילדה את בתה הבכורה, היא משחזרת בעלה הוציא לה "תראי איך את נראית, אני יכול להביא מלא כוסיות במקומך". צ'ארמר, הבחור.
חודדה מודה כי הכעס גאה בה והיא הטיחה בו בליבה "אתה רוצה כוסית? תקבל כוסית" ומאותו יום פשוט הפסיקה לאכול. כן, אין כמו ביסוס מערכת יחסים על חרון אף בווליום מקראי. מוטי הנתון, מספרת חודדה, גם לא ממש פרגן אחרי שרזתה. פעם אחת הוא אמר לה שהיא רזה מדי – והציף אותה אושר - ופעם אחרת אמר לבתם בת השנתיים 'אני מקווה שתהיי יפה כמו אמא שלך כשתגדלי'. ובהצלחה לפעוטה.
בעידן בו הוכח מחקרית כי עודף משקל קל עדיף לבריאות מגוף בעל מינימום שומן, קל וחומר לנשים, סיפורים כמו זה של חודדה צריכים ללכת ולהתמעט. זה בוודאי לא מסייע כשיש מי שמסתובב בעולם ומזכיר לך שמידת ההשתפלות של הבטן של היא עילה להחלפתך הקלה ומהירה באיזו כוסית, שגם אותה בבוא העת יהיה אפשר להחליף.
אני לא אורן זריף, אבל משהו ביקום משדר לי שהפרעת האכילה היחידה שמוטי חווה בינתיים, זה כשמישהו הפריע לו באמצע השווארמה. יש כאן מישהי שסדר העניינים הזה נראה לה הגיוני?