אל תתפסו לזוטות כמו סיבה ותוצאה. הפרסומת החדשה של פלס יושבת על וייב זרם-תודעתי וכל ספולקציה לגבי נרטיב ממשי מחליקה ממנה כמו חמאה ממחבת טפלון. במילים אחרות, לצפות בה מרגיש קצת כמו השיחה הזאת שאתם לא רוצים לנהל עם החבר שחלם חלום ממש מגניב בלילה ("אז היינו בספרייה, רק שבעצם זה היה הבית של ההורים שלי, ואני הייתי טרייר גרמני אבל לא ראו עליי").
בואו ננסה בכל זאת – אנחנו במדבר. לא מדבר מעפן בשומרון אלא גרנד קניון אמריקאי. טורפי נבלות חגים באוויר. לפתע נשמע קול שירה נשי ענוג מלווה בנגינת פסנתר. הוא מזמר "פר-סו-מות" רגע לפני שנגלית דמותה של קרן פלס. היא יושבת על צוק מאחורי פסנתר כנף לבן. היא לובשת חליפת משי שחורה המתעופפת ברוח, היא מספרת שהפרסומות באות באמצע התכנית שהיא אוהבת.
פתאום קופץ מלמטה בחורה עם ראסטות וזקנקן ומעיף חצי צוק, ואז עובר מאוורר תעשייתי, והכל מתפרק ומגלים שזאת בעצם תפאורת אולפן, ומתולתלת אחת מפשיטה את פלס, והיא ממשיכה לשיר בעירום ולנגן בסטקטו למרות שהכל כבר לבן וריק סביבה. הדקונסטרוקציה הכוללת מסתיימת במבט צדי חינני של פלס למצלמה, שאומרת שאנחנו לא צריכים לשלם יותר כדי להרגיש יותר. ואז מגיעים הקפוצ'ונים.
ייצוג נשים בפרסומות ב-2013
בקיצור, חוץ מהמנגינה החוזרת על עצמה, שום דבר בפרסומת הזאת לא ממשיך או מתחבר למשהו שהגיע לפניו, ובטח שלא מטרים משהו שיגיע אחריו. כמו כל מופע של הלא מודע, כנראה שגם הפרסומת הזו מסמלת פחד מאובדן שליטה. בעיקר של קרן פלס, שהסכימה לצלם אותה, והסכימה להתפשט למרות שזה לא רלוונטי לשום דבר, ועם זאת בעצם לא הסכימה להתפשט ומי שאתם רואים זו כפילת גב.
לא רק כי מדובר בכפילת גב, אלא כי השקר הכי גדול איננו זה של האפקטים המיוחדים אלא זה של הפשטות והטבעיות, שכמובן מחייבים סט מוצרים תואם. קרן פלס רוצה שתדעו שאתם יפים כמו שאתם, אבל לא לגמרי חושבת את זה על עצמה, ומה הפלא, הרי כל חייה המדיה הויזואלית אמרה לה בדיוק ההיפך, ועדיין, אין לה בעיה לשתף פעולה עם המדיה הזו והמסר הזה, אפילו במחיר של פרדוקסליות חריפה. מעניין כמה קפוצ'ונים שווים לה את זה.