כל העולם בולבול וכל האנשים שחקנים, או לפחות ככה אמרו פרויד וכל הארכיטקטורה שבאה אחריו. עבור קוראות וקוראי המדור, וגם עבור כל אישה שצפתה בשידור טלוויזיה אי פעם ו/או הלכה ברחוב, אלה חדשות של שנת 650 לפנה"ס. הבולבול נוטה להיות שתלטן ונפוח מחשיבות עצמית (ולא רק), ואפילו בזמננו הפוסט-מהפכני והמגה-דיגיטלי, רוב הציבור מקדיש זמן בלתי מבוטל להבאת מנחות ולריקוד גשם אקסטטי סביב הבולבול.
זירת הסגידה הבולטת והפורה ביותר – המכה של הבולבול, אם תרצו – הייתה ונותרה זו השיווקית. אם למדור היה שקל על כל פעם שהוא תהה מה הקשר של הערומה בפרסומת מכונית/כיריים/שניצל בפיתה/פנס, הייתי סוגרת את הבאסטה ומשאירה אתכם לכייף לבד עם הבולבול. אבל מה לעשות.
קבוצת מאונני השלטים קוראים (חכו לזה) לאוננות קבוצתית מול שלטי חוצות. הקבוצה הקפיצה לרשת את הפיוז מטעם אחד מרכזי – שהפתיע, אודה ואתוודה, גם אותי – שימוש בבולבולים פרטיים למחאה על הבולבוליזציה! זה הרי צעד אחד מבולבולתיפדה. מספר גברים צעירים הציתו את הבלוגוספירה בהצהרתם (ומימושה) שאם כל פרסומת במרחב הציבורי והפרטי מנסה לחרמן אותם, מי הם שיעמדו בדרכו של המכבש השיווקי. במקום סתם לעמוד ברמזור ולבהות במורן אטיאס מלקקת ארטיק, שאלו, למה לא ללכת לאונן מול השלט? זו הרי מטרתו העלאק-בלתי-מוצהרת, לא?
הסרטון של מורן אטיאס שגרם לכל המהומה
אם יש לכם תשובה טובה יותר מאשר "וולאק", כן, דברו עכשיו או שתקו לנצח. מי שציפה שאגנה את המחאה בשל הפרובקטיביות וטבעה הבולבולי, טעה הפעם. אמנם מחאת מאונני השלטים מדירה נשים מטבעה (בנות הוזמנו גם לאונן, אבל תוך פספוס הנקודה שחלק משמעותי מאיתנו אינן מאוננות על מורן אטיאס, שהרי הנמען התרבותי, גם בפרסומת לארטיק, הוא תמיד בולבולי), אבל העובדה שגברים אשכרה מכירים בכך שהבולבוליזציה מזלזלת בהם לאללה, ועוד מוחים על זה, מספקת אותי, נו פאן אינטדד, לעת עתה.
אז לפני שאתם מגנים את בולבולי המחאה ואומרים פיכסוש ואוי ואבוי, עיצרו רגע לחשוב על הבולבול הגדול והיענו-שקוף של המרחב הציבורי, שצועק לכם באזניים כל יום עד שאתם כבר לא שמים לב, שנשים הן חפצים מיניים וגברים הם זן לא הכי מפותח של פרימטים, ובמקום לצקצק בלשונכם לעייפה חישבו אם לא עדיף לתקוף את מי שמפציץ אותנו בדימויים משפילים מאשר את מי שבסך הכל מושך את תשומת לבנו לעניין.