קשה לחשוב על שעבוד גדול יותר מאשר לכתוב לכם שאין חירות בחג החירות תוך דילוג רענן ואלגנטי מעל הנושא השחוק. הרי מי לעזאזל לא יודע שאין חירות ומי מספיק בכלל להגות את המשפט האחרון בשלמותו בלי ששניים משלושה ילדים ילכו לו לאיבוד בקניון בהמולת חול המועד?
כי האמת היא שהישראלי הממוצע מתעסק במהותה של חירות פחות מאשר במהותה של תורת המיתרים, והרי יש לו סיבות לא רעות לכך, אם לוקחים בחשבון שככל שאתה עצמך משועבד כך חירותו של האחר מזיזה לך פחות. אדם בקושי יכול להתמודד עם מגש הצרות שלו, אז לא לגמרי מתחשק לו לשמוע על הפערים הנשמרים ומעמיקים בין אשכנזים למזרחים, בין גברים לנשים ומי אמר פלסטינים ופליטים ולא קיבל אגרוף לפרצוף.
חירות חירות, אבל לכו תנסו להתחתן בתוך גבולות ישראל שלא באמצעות הרבנות, וזה אם אתם סטרייטים כמובן – אל תצחיקו אותנו עם האופציה השניה. גם להיקבר לא תוכלו בלי אישור מהחבר'ה שלעיל אבל אני מנחשת ששם תעשו אפילו פחות בעיות מאשר בתחנה הראשונה. ומי שממש מעוניין בטקס יהודי מרגש לא מוכרח לחכות לחתונה או לוויה – בשבוע האחרון, בסופר הקרוב למקום מגוריכם, תלו בריטואל עתיק-יומין צלופן כסוף מעל מדף הפסטות ובכך נטרלו את קיומן לשבוע, פוף! אתם חופשיים לאכול מכל מה שהבד"צ אמר שבסדר. חירות קדושה!
לצערי האינסופי, רוב הנשים אפילו לא מוכנות להודות בפני עצמן, בשלוש בלילה ומתחת לשמיכה, שהן עושות שניים-שלושה דברים שגובים ערימות של כסף וים של זמן ולא בדיוק תורמים ישירות לאושר שלהן; שלא לדבר על לומר את זה בקול רם. ואילו רק אנחנו היינו נדפקות – דיינו, אבל מי שחושב שעול התדמית הסטרייטית-ישראלית קל על כתפי הגברים כנראה לא מוכן להודות בפני עצמו שהצד המשעבד משועבד לא פחות מהעבד.
אין ויכוח עם העובדה שחירות מוחלטת מנוגדת במהותה לחיים במסגרת חברה, כפי שהכריעו זה מכבר גדולי הפילוסופיה הפוליטית. מי בכלל רוצה להיות חופשי מכללים והגבלות? העניין פה איננו אנרכיה, שחיילי ההירככיות הישנות כל כך אוהבים לאיים בה ("מה את רוצה שיהיה כאן, אנרכיה?!"), אלא הכרה גרידא בשעבודים שתמשיכו לקחת על עצמכם מרצון; כמו שאומרים בהגדה, בכל זאת נתנו לכם את הבחירה.
מי יודע, אחר כך אולי תרגישו מספיק קלילים כדי לשאול את עצמכם לאילו שיעבודים של אחרים אתם תורמים יום יום, ואולי-אולי רק תתחילו מלהודות בפני עצמכם מתחת לשמיכה, בלילה, שאין כאן לא חירות ולא צדק וידינו שלנו גם בעניין.