הוא מצטרף לפוליטיקה. לכאורה לי ולשכמותי יש את כל הסיבות לעקם את האף ולהתפתל בעווית כמעט בלתי רצונית לשמע הבשורה. גם עבורי הוא זוהה עד היום בעיקר בניסיונותיו למצב את עצמו כעממיקו מהשורה ולקלוע לאיזה מכנה משותף רחב של ישראליות מסוחבקת, בעוד שהוא כבר שנים רבות מתפקד בזירה אחרת לגמרי וזרה לרובינו, כאדם מפורסם ואמיד מאוד המקושר לשלטון ולהון. גם אני, כמו רבים, לא חיבבתי כמה מתמונותיו מהשנים האחרונות, שחשפו חיבה יתרה לסיגרים ולחברים מעושרים. ובכל זאת, תרשו לי להתוודות: אני שמחה, שמחה מאוד שיאיר לפיד מצטרף לפוליטיקה. הנה, אמרתי את זה ונשארתי בחיים.
רוצים סיבות? אז ככה: ראשית מדובר באדם נקי כפיים. אמנם לא מדובר בתכונה נעלה אלא לכל היותר נקודת פתיחה מובנת מאליה לכל אדם ששואף להיות פוליטיקאי, ועצם העובדה שאדם מעולם לא נחשד בשחיתות לא מעניקה לו שום יתרון. נכון, ככה זה היה אמור להיות באוטופיה מדומיינת, אולי זה באמת כך במקומות רחוקים וקרים כמו פינלנד. אבל ברפובליקת הבננות המהבילה שלנו, שבה תיק פתוח באשמת שחיתות שלטונית הפך להיות כמעט תנאי-סף להצטרפות למערכת הפוליטית, העובדה שאדם אינו מושחת מזכה אותו בכמה נקודות זכות יקרות.
סיבה שנייה: יש לו אג'נדה. אני אהיה הראשונה להודות שהאג'נדה הזו קונצנזואלית מדי, חלבית מדי, אשכנזית ובורגנית מדי, ובכל זאת צריך לתת קרדיט לאדם שבמשך תקופה ארוכה פורש לפנינו ללא לאות משנה מסודרת, מנומקת, מציע הצעות משלו לשיפור ולא רק מבקר ולועג לקיים.
לא מחפש משכורת שמנה
סיבה שלישית: הוא נקי משיקולים זרים. בניגוד לרבים בבית הנבחרים שלנו, הוא לא הגיע מכיוון העסקונה הפוליטית המאוסה. הוא לא מחפש לעצמו משכורת שמנה (לא שצריך לרחם על התלוש המכובד שיקבל בתור ח"כ או שר, אבל רווחיו כטאלנט בכיר בחברת החדשות גבוהים הרבה יותר). חשיפה תקשורתית? יש לו מכך גם היום, עד להתפקע. למעשה יש ללפיד כמעט רק מה להפסיד – ובמיוחד את הפסאדה של מיסטר ישראליות שעליה עמל כל כך הרבה שנים, ואין לי ספק שעבורו מדובר בקורבן לא פשוט.
בניגוד לאביו טומי ז"ל, יאיר לפיד תמיד העיד על עצמו כמי שאינו חובב עימותים ולא שש אלי קרב. במרוץ לכנסת הוא יקים על עצמו (ומקים על עצמו כבר עכשיו) שפע יריבים פוליטיים שיסירו את הכפפות ויגרמו לו להצטער על הרגע שבו הפנה עורף למנעמי הכורסה הנוחה של מגיש החדשות הפופולארי, בעל הטור הנקרא, הסופר האהוד.
כמה אנשים אתם מכירים בפוליטיקה שלנו שבאים מתוך כוונה טהורה להשפיע על החברה שלנו, לעצב אותה כצודקת יותר, שוויונית יותר ברמת חלוקת הנטל, להשיב עטרה ליושנה למערכת החינוך החבוטה שלנו שמידרדרת משנה לשנה, לקבץ סביבו קבוצה של אנשים שכמוהו, שבאמת רוצים להשפיע מבפנים ולחדול מעמדת הקיביצר (הצופה מן הצד) הנוחה כל כך?
חובת ההוכחה עליו
ויש סיבה נוספת שבגללה אני שמחה שיאיר לפיד נכנס לפוליטיקה. יאיר לפיד הוא אבא לילדה עם צרכים מיוחדים, ומכיוון שגם אני מכירה את הנושא מקרוב, אתייחס לכך. מי שאלוהים (יאיר לפיד היה מעדיף בוודאי שנכנה זאת גורל, אז לו יהי כך) הניח לפתחו את ההתמודדות הזו, בהכרח כמעט הופך להיות אדם רגיש יותר, שלא יפנה עורף לחלשים וחסרי הישע בחברה שלנו. יאיר לפיד כשר חינוך לא ייתן שכבשת הרש שלהם תיגזל ותקוצץ שוב ושוב על ידי פקידי אוצר אטומים; לא ייתן שימשיכו להתעמר בקשישים, ניצולי שואה, נכים, חולים, נפגעי תקיפה מינית ואחרים; ישמור עליהם, יגן בחירוף נפש על זכותם לחיות בכבוד, ובעיקר על דמותה של החברה שלנו כאנושית וצודקת יותר.
וכן, חובת ההוכחה, כמאמר הקלישאה, היא לגמרי עליו: לפיד יותר ממוזמן להראות לנו שקשריו הקרובים עם בעלי ההון לא יגרמו לו לשכוח את רבבות המפגינים למען צדק חברתי, שלצדם ניצב בפומבי ועם מטרותיהם הזדהה בקיץ האחרון. אשמח אם יזנח שמץ ממשנתו הקפיטליסטית וייווכח שמונחים כמו "כוחות השוק החופשי" משמשים לעיתים קרובות מדי כמכבסת מילים שתכליתה להצדיק קפיטליזם חזירי ודורסני שאחראי ליוקר המחיה הבלתי נסבל במחוזותינו.
לא מזמן קראתי ראיון שבו התוודה שזרק לפח את הסיגרים היקרים וכעת הוא מנסה לחזור לעצמו, לילד ההוא שנולד ביד אליהו ולא בצפון תל אביב. בינתיים אני מאמינה לו, מקווה שלא יאכזב ובעיקר חושבת שכשאדם ישר דרך, מתפקע כרימון מרצון טוב ורוצה באמת ובתמים לשנות את פני החברה שלנו מצטרף למערכת הפוליטית, מדובר ביום משמח במיוחד.