החלמאות והביורוקרטיה העירונית עברה את כל הגבולות. אם תשאלו אותי לפתרון אומר שאין לי, כי חכמים ומוכשרים ממני ניסו לפתור את הבעיה ומתו בעודם מנסים, אבל ככה אי אפשר להמשיך.
עיריית חיפה מאפשרת לסטודנטים שלה הנחה מכובדת במיסי הארנונה, אם במשך החודשים אוקטובר-דצמבר בשנה הקודמת ההכנסה שלהם הייתה נמוכה מסכום מביך של 1,400 שקלים. נשמע נחמד ומתחשב, אבל אני לא יכולה להתעלם מהאבסורד: סטודנט שמרוויח פחות מ-1,400 שקלים לחודש ושוכר דירה (זולה ככל שתהיה) חייב להיתמך במישהו, כי ממשכורת כזו אי אפשר לחיות אפילו אם אוכלים רק לחם ובצל. כלומר, העירייה בעצם מאפשרת את ההנחה להורים שתומכים בבנם. לעומת זאת, הסטודנט שנלחם על זכות הקיום שלו ועובד במשרה מלאה תוך כדי הלימודים לא רשאי לקבל אפילו יריקה בפנים מהפקיד באשנב העירייה.
ובכל זאת, לפני כמה שנים הגעתי שמחה וטובת לב לעירייה, עם אישורים והוכחות שבמהלך אוקטובר עד דצמבר עבדתי. אך בחודשיים האחרונים, יש לציין, עבדתי עבור מעסיק מניאק שלא שילם משכורות ואפילו לא הוציא לי תלוש. תיאורטית, שלושה חודשים חייתי ממשכורת אחת וגם היא לא הייתה גבוהה במיוחד - כלומר, אני זכאית להנחה. הבאתי את התלוש הראשון ופסק-דין מבית המשפט שההוא חייב לי כסף (שכמובן כבר אין ממי לגבות). העירייה, לשמחתי, קיבלה את דרישתי ואישרה לי הנחה. סוף טוב הכל טוב? לא בדיוק.
עוכרי ישראל
אבל שלוש שנים לאחר מכן, כלומר לפני כמה חודשים, התחיל קרנבל האימים. העירייה החליטה לבטל לי את ההנחה. לפני מספר ימים פתחתי את הבוקר עם מכתב אדום מהגבייה על חוב חולה של כמה אלפי שקלים. אחרי שדיברתי עם העירייה, ההנחה אושרה מחדש אבל גם בוטלה מחדש. הגעתי לביטוח לאומי וביקשתי אישור על כך שלא עבדתי בתקופה הזו. לא קיבלתי אישור כזה, שהרי עבדתי בתקופה הזו. יש לי אפילו פסק דין שמוכיח את זה.
ניגשתי להוצאה לפועל וביקשתי לגבות את החוב מבעל העסק, כדי שתהיה לי האפשרות לשלם. הוצל"פ (הם אפילו נשמעים חמודים בקיצור הזה) הודיעו לי שאני יכולה לשלם את האגרה כדי שהם יפנו למעסיק, אך לא יהיה להם מה לעקל כי העסק כרגע הוא רק שם ומספר עוסק ללא נכסים על שמו. חזרתי אל שערי הביטוח הלאומי וביקשתי תשלום על התקופה בה עבדתי והמעסיק לא שילם לי אפילו על השעות שהשקעתי בעבודה. הפקידה חייכה חיוך גדול וחביב ואמרה שהם משלמים אך ורק אם העוסק פושט רגל. אך למה לפשוט רגל, בעצם? זה יכריח אותו להתחיל להחזיר את החובות שלו.
ובינתיים, משולש הזוועה הידוע לשמצה עירייה – ביטוח לאומי – מערכת המשפט ממשיכים בפינג-פונג הביורוקרטי על חשבון אנשים שבאמת זקוקים לעזרתם. מי שנכווה במיוחד הם לא בעלי הממון, או אפילו מעמד הביניים, שעומדים בתשלומים ובזמן. הביורוקרטיה נושכת דווקא את האנשים שאיבדו את עבודתם מסיבות כאלה ואחרות או שנעשה להם עוול, סטודנטים שלומדים במשרה מלאה וחיילים בודדים שעובדים תוך כדי שירות צבאי. חזקו ואמצו אם כן, מערכות ממשלתיות יקרות. באמת נפלתם על ציבור עוכרי ישראל שיש לדכא בכל דרך וכלי שתמצאו. אחרי היחס המרהיב של הגופים האלה, אני אפילו כמעט מופתעת מ"בריחת המוחות" לחו"ל. ואתם?