הדברים הבאים הם מהסוג שאיני צריך לומר ברבים, ובכל זאת, הנה אני אומר אותם. השבוע מצאתי את עצמי נצבט בצערם של תלמידי התיכונים שחוו טראומה ממבחן הבגרות במתמטיקה שהסעיר את המדינה. לאו דווקא בגלל הקושי המופרז שהיה או לא במבחן, אלא בעיקר מפני שבכל פעם שנושא בחינות הבגרות עולה לאוויר, אני נצבט בצער אישי מתסכל שמלווה אותי כבר שנים וקשור גם לשוועתם של התלמידים השבוע.
וזה דבר הצער: אין לי תעודת בגרות. בנעוריי למדתי בישיבה (כשהמילה "למדתי" היא מרחיקת לכת למדי. בואו נסכם על "שהיתי"), החומר הלימודי כלל רק תורה שבעל פה, ועל כן אין לי תעודת בגרות, מה שאומר שאין לי גם תארי המשך אוניברסיטאיים, לא ראשון ולא למעלה ממנו, כמובן. אני מצר על כך שאין לי תעודת בגרות. גם על התואר קצת חבל לי, ועל כן, בדור הבא כבר הקפדתי שהדבר יהיה אחרת: לכל ילדיי תהיה בעזרת השם תעודת בגרות, ושניים מהם כבר אוחזים בה בהצטיינות. לא טוב הדבר שאין תעודת בגרות. זה מפריע בהמשך החיים וזה חוסם את הבן אדם בפני בחירת תחום עיסוק, מקצוע, שליחות וניהול חיים תקין. צריך תעודת בגרות. נקודה.
רק אם אפשר, הייתי שמח שהעניין החשוב הזה ייכנס לקצת פרופורציות ושכולם יבינו ויפנימו היטב את שהם כבר יודעים: תעודת הבגרות אינה מעניקה לבן אדם השכלה, היא מעניקה לו תעודת בגרות. היא אינה מעניקה לו אינטליגנציה, היא מעניקה לו תעודת בגרות. היא אינה מעניקה לו תבונה, יכולת תפיסה, ידע, סקרנות, רוחב אופקים, יצירתיות, יוזמה, יכולת ניתוח – היא מעניקה לו תעודת בגרות.
איך אני יודע? פשוט מאוד. הייתי יכול להביא את עצמי כדוגמה, אבל זה קצת שחצני – מה גם שכבר אמרתי כי אני באמת מצר על כך שלא למדתי כל מה שרציתי ללמוד – על כן ננקוט בדוגמה ההפוכה: אני יודע שכך הוא הדבר, מפני שאני מוקף אידיוטים למכביר ולכולם יש תעודת בגרות ומפני שאני מוקף באנשים מבריקים שאין להם תעודת בגרות. נורא פשוט. אולי אפילו פשטני.
לימוד סקרני, לא רק השכלה
אבקש לשאול משהו את כל המטיפים ללימודי ליב"ה לחרדים (עניין שאני תומך בו): אתם באמת חושבים שחרדים לא יוכלו להשתלב במעגל העבודה ללא לימודי הליב"ה? אתם מאמינים שהם משכילים פחות בגלל שלא למדו מתמטיקה? ונניח שיש פער לימודי – אתם מאמינים שהם לא יוכלו להדביק אותו בזמן קצר?
כאן צריך לציין מקצוע אחד היוצא מן הכלל הזה: אנגלית. השפה האנגלית נרכשת בלימודי בית הספר. התלמידים החרדים אינם יודעים אנגלית. הם משתדלים להשלים את זה בהמשך, אבל זה קשה, מפרך ולא מושלם. חבל, חבל מאוד.
על כן, חברים במשרד החינוך, המשיכו במבחני הבגרות. אל תבטלו אותם. בסופו של דבר הם כן חשובים וכן עקרוניים. רק – קצת פרופורציות. פחות דגש על השטות הקרויה מתמטיקה, יותר דגש על תחומי ידע והבנה, פחות התעללות בתלמידים, יותר גמישות בבחירת המקצועות ובעיקר: פחות "קדושה" סביב כל העסק הזה של הבחינות, הזכאויות, התוצאות, הממוצעים. די, די. לא על הפקטור לבדו יחיה האדם.