על כן אני רוצה להעמיד בפני מאות הטיפוסים שקלסתריהם הקרחים מציצים בנו מקירות הבתים (בעיקר בתיהם שלהם): בשביל מה אתם צריכים את זה? אתם הרי לא רצים למועצה כדי להתפרנס – החברות היא בחינם. לא כדי להשפיע – חבר מועצה שאינו מחזיק תיק כמעט אינו משפיע, ובכל מקרה, הרבה פחות מכפי שהוא יכול להשפיע בתפקיד התנדבותי מחוץ לעירייה. מעניין? שה' ישמור. לשבת בחדר מסוייד לבן ולאשר או להכחיש הוצאת מרפסות. המוות יותר מעניין מזה. כבוד? איזה כבוד בדיוק יש בדבר, אם כעבור 4 שנים איש לא מכיר אפילו את השם שלך?
עצמו את העיניים ודמיינו: אתם מנכ"ל של חברה גדולה, הטלפון מצלצל והמזכירה אומרת שעל הקו נמצא אמוץ מלניק, חבר מועצת עיריית קריית גת. האם תמהרו ליטול את השיחה? כנראה החברה שאתם מנהלים היא לא כל כך גדולה.
מה לא עושים בשביל כרטיס ביקור
להבדיל מהבחירות לכנסת, שם רצים רוב המתמודדים במסגרת רשימות ומפלגות שלפחות כלפי חוץ מציגות אג'נדה פוליטית, לבחירות המוניציפאליות רצים משלוש סיבות עיקריות: א. כקרש קפיצה לפוליטיקה ארצית, ב. כי אין משהו יותר טוב לעשות ולהתבטא, ג. כדי לדפוק מישהו, ד. בשל הריגוש שבריצה עצמה. ארבע סיבות מעניינות ובעלות משקל, יש לומר, אבל אף אחת מהן לא באמת שווה משהו.
ועל הלא-כלום הזה מתבזבז ים של אנרגיה. וכסף. ומשאבים. וזמן, הו, כמה זמן! אנשים עוזבים את העבודה ומתנכרים למשפחה ופותחים קופות גמל ונוטלים הלוואות או מסבכים את עצמם לעייפה. הכל כדי לקבל בסופו של דבר מבית הדפוס את השרינק המיוחל בתוכו מצטופפים 1000 כרטיסי ביקור: עיריית גדרה (לוגו), רחלה קלמנט-ששון, חברת מועצה.
האנשים ישבו באולם. לאורך כל הדרך אליהם בעליות של חיפה חלפתי על פני שלטי בחירות רוויי כשרון יצירתי שכוללות בעיקר את המילים "עתיד", "הבטחה", "חזון", "מעשים" ו"מהפיכה". הבטתי בהם והבנתי פתאום: רוצים להשפיע, להתנדב, לשנות, להטביע חותם? לכו ל"פעמונים". לעמותת סיוע שכונתית. למד"א. לזק"א. לעזר מציון. הכסף הוא אותו כסף. ההשפעה, בסופו של דבר, אותה השפעה.
מתנדב ועוד מתנדב ועוד מתנדב, יוצרים, בסופו של דבר שינוי של ממש בעוצמה מצטברת. אז למה אנשים טובים, מוכשרים, בעלי רצון להשפיע ובעלי זמן פנוי לא הולכים להתנדב בהמוניהם ובמקום זה רצים כמו טפשים למועצות המקומיות? כי התנדבות היא יפה והיא חיובית ומעניקה סיפוק ואהובה, אבל עוד לא נולד הארגון שהתנדבות במסגרתו כוללת גם את פרסום תמונת המתנדב בעיתון. זו כל התורה כולה על רגל אחת.