מאחר וישראל נכנסה לשנתה ה-66, גיל בוגר וראוי לכל הדעות, ומאחר וברוך השם הסוגיות העקרוניות כבר מאחורינו, לא נותר אלא להעלות לדיון עניין כאוב שיש ליתן עליו את הדעת בדחיפות.
וזה דבר העניין: השנה היא שנת 2013. הטכנולוגיה מפותחת באופן שלא ניתן להעלות על הדעת. טיל מונחה חום אנושי נשלח ממרחק אלפי קילומטרים ומצליח להיכנס דרך חלון לתוך חדר שינה ולהתפוצץ; סרט באורך מלא מקודד ומועבר תוך מחצית השנייה מגבעתיים להונג קונג ובכל זאת, זה מה שעשיתי אני בבוקר אחד השנה:
יומיים קודם לכן נשאתי הרצאה נושאת תשלום במקום מסויים. כששבתי הביתה, פניתי לעסוק במלאכת הפקת התשלום. פתחתי את פנקס חשבוניות העסקה, כתבתי חשבונית עם פרטים מלאים, אחרי שחישבתי (באפליקציה מיוחדת!) את סכום המע"מ, קיפלתי את החשבונית והכנסתי אותה למעטפה. הסרתי את סרט ההדבקה וסגרתי. ממגירה אחרת הוצאתי תכריך בולים עליהם מודפסת תמונתו של ש"י עגנון שאני כה מעריץ, תלשתי בול אחד, פתחתי את פי ושרבבתי לשון אדומה, העברתי בעדינות את הבול על לשוני לבל תיפצע מדוקרני הפרפורציה, בלמתי קלות את רפלקס ההקאה בשל הגועל, הדבקתי את הבול על המעטפה והצמדתי אותו באגרוף אל השולחן.
"מה קרה?!" צעקה אשתי.
"שום דבר", עניתי. "את הולכת לאנשהו? יש כאן מעטפה לזרוק".
כעבור יומיים אכן הלכה אשתי לאנשהו ובדרכה שלשלה את המעטפה לתיבה האדומה הניצבת למרגלות ביתנו. לאחר כמה שעות, עצרה מכונית אדומה ליד התיבה, מתוכה יצא בחור נעים הליכות ובידו תיק בד כחול. באמצעות מפתח הוא פתח את התיבה, אסף את כל מה שבתוכה לתוך התיק והטיל אותה לבגאז'. הוא נסע משם אל מרכז מיון בגבעת שאול, הטיל את תכולת התיק לתוך ערימה גדולה שארבעה אנשים במשקפי קריאה מיינו את תכולתה לתוך תיבות עץ קטנות ומסודרות. כעבור עוד יום הגיעה קבוצת אנשים אחרת ונטלה מהתיבות את תכולתן לתיקי בד כחולים. כל אחד מהם העביר את תיקו למרכז מיון אחר בארץ. המכתב שלי הגיע למרכז מיון תל אביב צפון, כי החשבונית היתה מיועדת לנמען ברמת החי"ל.
במרכז המיון נפלה המעטפה לידיו האמונות של איש חרוץ, שהוציא אותה מהתיק, העביר אותה לשק, מישהו אחר נטל את השק, מיין אותו והמכתב שלי הגיע לתיק כחול נוסף, של הדוור. הדוור המסור נטל את המכתב וכעבור יום שלשל אותו אל תיבת הדואר של הנמען – חברה גדולה העוסקת בתקשורת. שם הועבר המכתב – מיידית! – לחדרה של מנהלת החשבונות האחראית על תשלום לספקים. היא פתחה את המעטפה, הוציאה את החשבונית והניחה אותה בסלסילת "חשבוניות לאישור". לאחר שהחשבונית אושרה בידי האחראי, היא חזרה אליה לסלסילת "חשבוניות לתשלום".
בעוד שלושה שבועות יגיע תורה של החשבונית להשתלם. מנהלת החשבונות תיטול אותה, תוציא צ'ק ריק ממגירה, תכניס אותו למדפסת, תעביר למצב "המחאות", תמלא ברובריקות הנכונות את הסכום והתאריך, ובמהרה המדפסת תפלוט צ'ק מוכן בשני העתקים. היא תצמיד אותם במהדק מתכת, ותעביר אותם לסלסילת "צ'קים לחתימה". כעבור יומיים הם יועברו לחדר המנכ"ל, כעבור יומיים הוא יחתום על הצ'ק, הוא יוחזר למנהלת החשבונות, היא תכניס אותו למעטפה, תכתוב עליה את פרטיי, תתלוש בול עם תמונה של י.ל. פרץ, תשרבב לשון, תעביר, רפלקס וכו', "דואר יוצא", שלשול לתיבה בסוף היום.
הנה הכסף, ולא אהבתי את הטור שלך ביום הזיכרון
ואז – המסלול ההפוך: תיק כחול, מרכז מיול, תאים, תיק כחול, דוור – תיבת הדואר האישית שלי. אני אשמח. זה הגיע! אוציא את הצ'ק, אתלוש את החלק התחתון מהעליון, אכתוב את פרטי חשבון הבנק שלי מאחור, חתימה, חותמת. כעבור יומיים אסע לבנק, אעמוד בתור, אגיש לעופרה את הצ'ק, אחליף עמה מילות נימוסין, תצא קבלה על ההפקדה, אחתום, אחזיר העתק, יום טוב ולהתראות. זהו זה התשלום התקבל. בעוד שלושה ימים אוכל אפילו להשתמש בכסף.
ואני רק שואל: אנשים, הכל בסדר אצלכם? הלו? זה נראה לכם נורמלי כל הדבר הזה? מה באמת צריך לקרות כדי שכל ההליך הזה ייראה למשל כך:
מאת: קובי
אל: לירז הנה״ח
נמענים נוספים: דוד ישראלי, יועץ מס מוסמך
נושא: דרישת תשלום
היי לירז
אבקש להעביר התשלום בסך כך וכך בגין ההרצאה הזו והזו לחשבוני מספר זה וזה בסניף זה וזה בבנק זה וזה.
בתודה
קובי
ואז תשובה -
אל: קובי
מאת: לירז הנה״ח
נמענים נוספים: דוד ישראלי, יועץ מס מוסמך
נושא: העברת תשלום
קובי שלום
התשלום הועבר. נא אשר קבלתו. אגב, לא אהבתי את מה שכתבת ביום הזיכרון. זה לא היה מכובד. ותמסור לעירית לינור שאני מעריצה שלה שנים ולבת הגדולה שלי קוראים שירת הסירנה.
בכבוד רב
לירז הנה״ח
ולבסוף -
אל: לירז הנה״ח
מאת: קובי
נמענים נוספים: דוד וכו׳
נושא: קבלה
היי לירז,
התשלום התקבל. תודה רבה.
אינך חייבת להסכים עימי בכל נושא, בכל מקרה, אני שמח שאת קוראת mako. אמסור לעירית.
בתודה
קובי
משהו לא ברור? לא בסדר? למישהו מכם היתה חסרה המעורבות של 20 עובדי דואר בתמונה? של ניירות? של בולים?
לא אדע ולא אבין. אין לי הסבר הגיוני לתופעה. טוב. אני צריך לסיים עכשיו כי עוד מעט כבר מגיע דואר. אמצע אפריל עכשיו, ואולי אקבל מעטפה ועליה בול עם תמונת י. ח. ברנר ובתוכה אישור מודפס וחתום בחותמת מאת מתנ״ס צפון כרכור על ניכוי במקור בסך 0 ש״ח בגין הרצאה מלפני שנה וחצי. סדר צריך שיהיה.