בכל מערכת שלטונית מסודרת, ראש הממשלה ושריה צריכים לקבל החלטות על פי סדרי עדיפויות, התקציב היננו מוגבל והעוגה אינה יכולה להיות גדולה מסך חלקיה. מטבע הדברים, במדינה כמו ישראל תקציב הביטחון הוא זה שתופס את חלק הארי מהתקציב השנתי. לאחריו יש כמובן את תקציבי החינוך, הרווחה, התרבות ועוד.
במדינה שאלה הוצאותיה העיקריות, כורח המציאות מחייב את הממשלה לוותר על דברים אחרים שייתכן ויתברר בעתיד כי הם חשובים לא פחות - כשם שכעת מתברר החוסר הגדול בתקציב הכבאות. אך מה לעשות, עד שאין חווים את הבעיה במלוא עוצמתה, קשה עד בלתי אפשרי לדמיין את הקטסטרופה העתידית ולהיערך אליה כראוי. וכן, כשמעדיפים צורך אחד פוגעים בצורך אחר חשוב לא פחות.
נכון, ייתכן מאוד שהשר אלי ישי התרשל בהשגת התקציבים הראויים למערך הכבאות בישראל, על אף שלטענתו התריע על כך כבר לפני מספר שנים. אך כל אותם שכעת טוענים זאת מתחת לכל מיקרופון רענן או טור דעה פובליציסטי ודורשים מראש הממשלה לפטרו, הם חכמים בדיעבד. היכן הם היו כדי להתריע קודם לשריפה הגדולה?
חיכו לו בפינה
החשד שלי הוא כי כל העליהום המתוקשר על השר ישי לא נובע מליקוייו בתפקידו כשר הפנים, או מרצון כן ואמיתי לתקן את הדברים ולהפיק לקחים להבא. המקור להתנפלות הוא כובעו השני של ישי כיו"ר סיעת ש"ס. בשל מעמדו וכוחו הפוליטי בתוך התנועה, ישי הוביל רעיונות ומהלכים רבים שהרגיזו את סיעות השמאל והתקשורת. הם חיכו לו בפינה, ועתה מצאו את ההזדמנות הראויה לסגור את החשבון. במה מדובר? בהחלטה לגרש את ילדי העובדים הזרים מישראל, בדעותיו המדיניות והפוליטיות הנוטות לימין, בתמיכתו האיתנה בממשלת נתניהו ולאחרונה גם במתקפה היזומה שערך לח"כ חיים אמסלם (יקיר התקשורת) עד כדי סילוקו מתנועת ש"ס.
מוזר מאוד, שעוד בטרם כובתה השריפה, עוד כשהאודים העשנים בערו, וכבר נמצא האשם המוטל אל עמוד הקלון. מדוע אי אפשר לחכות להקמת וועדת חקירה, או לכל הפחות לתוצאות דו"ח מבקר המדינה?
אך אל לישי להיות מודאג. ככל הנראה עריפת ראשו הפוליטי איננה צפויה להתרחש בקרוב. הרב עובדיה יוסף לא קורא (כמעט) עיתונים ולא מושפע מכלי התקשורת. כל זמן שהוא ממשיך להעניק את גיבויו המלא לישי ומשאיר אותו לעמוד בראשות התנועה, ראש הממשלה לא יכול לפטר אותו, כלי התקשורת לא יכולים לפטר אותו ואפילו מצביעי ש"ס לא יכולים לפטר אותו, כך שמעמדו הפוליטי מובטח.