בימים האחרונים קיימת התעוררות רבה במגזר החרדי לשמירה מפני הידבקות חלילה מנגיף הקורונה תוך הקפדה על הנחיות משרד הבריאות. רבנים שונים עוררו את מודעות הציבור לסכנה הגדולה ופסקו כי ״חמירא סכנתא מאיסורא״ (חמור יותר להכניס עצמך למצב סכנה מלעבור על איסור). הם אף הורו כי יש להלשין לרשויות על אדם שחייב בבידוד ואינו עושה זאת ובכך מסכן את עצמו ואת סביבתו.
גם בנושא לימוד התורה בישיבות הגיעו הרבנים, פרנסי הקהילות ורשויות החוק למתווה שמאפשר ללמוד אך ורק בקבוצות קטנות של עד עשרה משתתפים. משרד הבריאות אף יצא בקמפיין חריף הכולל פאשקווילים וכרוזים ברחובות הערים החרדיות ואפילו מועצת גדולי התורה הוציאו פסק הלכה לציבור שלא לסטות מההוראות.
ולכן, מה שקרה אמש בבית שמש היה חילול השם גדול. הצפייה בדיווח של יאיר שרקי על חתונה חסידית עם קהל גדול ללא כל הקפדה על שמירת הכללים בהשתתפות מאות איש שרקדו יד ביד ועברו על כל הנחיה חוקית, פשוט הוציאה אותי מהדעת.
מי התיר לאותם חוגגים לקחת סיכון על חייהם ועל חיי אחרים? האם הם אינם חייבים להישמע להוראות הרבנים והרופאים? רק לחשוב מה יקרה חלילה אם כתוצאה מאותה חתונה אדם אחד ידביק את חבריו ואלפי אנשים יהיו עלולים חלילה להידבק בנגיף הקורונה הכל בגלל אותו חוסר אחריות ציבורי.
נכון, יש לי ביקורת גם על העובדה שמפנים את החיצים בעיקר כלפי החרדים לא מציינים מספיק כי יש צורך בשיפור גדול גם בבסיסי הצבא, שם נחשפו לא מעט התקהלויות אסורות בימים האחרונים.
אבל עדיין, עבירה של מישהו אחר איננה מצדיקה עבירה שלך וקל וחומר של אדם חרדי שאמור להקפיד שבעתיים על כללי הזהירות. בושו לכם משתתפי החתונה ההמונית והיכלמו מהנזק הגדול והעצום שעשיתם אמש וחזרו בתשובה ויפה שעה אחת קודם.