ובכן, אתם מוזמנים לשתף אותי בצרות שלכם ולקבל תשובות נחרצות. ייתכן שאפתור את בעיותיכם, ייתכן שאעצים אותן; מה שבטוח – לא תישארו באותו מקום. נתחיל?
היי אורית,
כבר חודשיים שהבן שלי יוצא עם פרחה. הוא בן 22, היא בת 20. אני לא מצליחה להירדם בלילות מרוב דאגה, כל הזמן מסבירה לו שהיא לא בשבילו, אבל הוא לא מקשיב. אני פוחדת שבסוף הוא יתחתן איתה, ואז ייגמרו לי החיים. אני לא רוצה נכדים ממנה. מה לעשות?
אמא מודאגת
מודאגת יקרה,
מאיפה להתחיל? אולי ממחמאה לבן שלך: הוא גבר אמיתי! כל הכבוד לו שהוא עושה מה שהוא מרגיש ולא מה שאת מרגישה, כך צריך להתנהג כל זכר מעל גיל 18. במקום לדאוג ולא לישון בלילות, תשמחי שיש לו עמוד שדרה.
אבל את – מה יהיה איתך, מה? את עושה את כל הטעויות האפשריות. קודם כל, למה את מסבירה לו שהיא לא בשבילו? ועוד "כל הזמן"? אם הוא ישאל אותך מה דעתך תעני בכנות פעם אחת וזהו, לא צריך לנג'ס, יקירה.
דבר שני: בנך וחברתו צעירים מאוד, מי אמר לך שהם יתחתנו בכלל? יש סיכוי טוב שהיא בסך הכל אפיזודה חולפת בחייו, ושאחריה יהיו לו עוד הרבה פרחות. אז תירגעי.
ודבר אחרון - על סמך מה את קובעת שהיא פרחה, בעצם? יכול להיות שהיא פשוט נראית ממש טוב, ואת קצת מקנאה?
שורה תחתונה: את חייבת להפסיק לנסות להפריד ביניהם, שום דבר טוב לא ייצא מזה. בסוף הוא עוד יישאר איתה רק כדי לעצבן אותך, או לחילופין - ייפרד ממנה ויאשים אותך כל החיים שבגללך הוא הפסיד את אהבת חייו. שחררי.
אשתי אוסרת עליי לפתוח פייסבוק. אני מרגיש כבר ממש מפודח כי לכולם יש, חוץ ממני. מה לעשות?
בתודה, ג'
ג' יקר,
קודם כל, אתה מתפדח בצדק; לחיות בלי פייסבוק זה קצת פיגור סביבתי, סורי.
לשאלתך: מה זאת אומרת "אשתי אוסרת עליי"? אני תוהה: 1. למה היא אוסרת עליך? 2. למה אתה שואל אותה? האופציות הן - או שאתה בוגדני או שהיא כלבה.
אני אסביר: אם אתה כלב שמתקתק כל שמלה שעוברת, תסמוך עליה שהיא לא מטומטמת. היא יודעת מצוין עם מי יש לה עסק, ופשוט לא סומכת עליך לשנייה. אם זה המצב, בהחלט אפשר להבין אותה, ואתה מצדך חייב לבוא לקראתה; כלומר לפתוח פייסבוק – כדי להפסיק להיות מפגר סביבתית – אבל לתת לה את הסיסמה שלך ולדעת שהיא יכולה להיכנס לחשבון שלך בכל רגע נתון. לא נעים, אבל אחרי כל הבגידות שלך, זה מחיר קטן מאוד לשלם. מזונות, נגיד, יעלו לך יותר.
לעומת זאת, אם אתה בן זוג מהמם והיחסים ביניכם מעולים, כנראה שהיא קנאית מהגיהינום, ואתה סמרטוט. זה מאוד לא גברי, אגב. להיות סמרטוט. אולי אפילו כבר עדיף להיות כלב. במקרה כזה - תפתח פייסבוק בהקדם האפשרי, ותיידע אותה שהיא לא הגננת שלך יותר. גם צא פה ושם בערבים עם חברים, בלעדיה. ותפסיק לעשות פאנלים. שתתפוצץ.
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
יושבת זהבה דנקנר, אישה בת שמונים פלוס, אצל עודד בן עמי, ומספרת כמה שנוחי שלה טוב ומוצלח ופועל למען רווחת הציבור, איכות הסביבה, והגלובוס באופן כללי. פייר, אני מאמינה לה שהיא באמת ובתמים חושבת כך; כל אמא סבורה שהילד שלה הכי מאמם בעולם, וגם אם הבן שלי היה מסתבך במשהו - הייתי ממהרת לגונן עליו.
העניין הוא שהילד שלי בן שמונה, ושלה בן שישים. הבדל נוסף: הבן שלי אוסף גוגואים, והטייקון של זהבה אוסף דולרים.
נשאלת השאלה עד איזה גיל אפשר לצפות מההורים לחלץ אותך מהבוץ, ולמה בעצם לשלוח את אמא לדברר אותך? אם היית צעיר יותר ומנוסה פחות, נוחי, אולי הייתי חושבת שהשיחה של אמא שלך עם עודד הגיונית ונוגעת ללב; אבל מאחר שאתה מבוגר ועתיר ניסיון בניהול משברים ומניות - זה מרגיש כמו מניפולציה זולה בדולר תשעים, אני מאוד מצטערת.
צא מהדיכאון, נוחי, ודבר איתנו בעצמך. איש לא מרחם עליך עכשיו, וסביר להניח שתחטוף חיצי לעג במקום הנהונים נוטפי סימפטיה, אבל אין לך ברירה; אתה כבר לא בן שש, יו נואו. יאללה, נראה אותך. אם אתה כה רחום וחנון ויהיה בסדר כמו שאמא שלך אומרת, אין לך שום סיבה לסתום דווקא עכשיו.
החיים קשים? כתבו שאלות לאורית
העצות במדור אינן תחליף לייעוץ פסיכולוגי, פסיכיאטרי, רפואי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי לכם.