סביר להניח שרובכם כבר ראיתם או שמעתם על הפוסט שהעלה ח"כ בועז טופורובסקי מרשימת "יש עתיד" לפרופיל שלו, אבל הנה עדכון למי מכם שעוד לא נתקלו בתמונה ששווה אלף מילים: לצד פורטרט עצמי ללא חולצה מתאר טופורובסקי את חוויותיו מלילה ארוך במיוחד במשכן ולא שוכח לשלוח מבט מפתה למצלמה. תמונה מהסוג הזה מתאימה אולי לאתר היכרויות ומזכירה תמונות מפולטרות ב"אינסטוש" שאפשר למצוא על וול פרטי של ילדה בת 14 (טופורובסקי שכח רק דאק פייס), אבל מה לגבי הקיר הציבורי של יוזר רשמי של חבר כנסת? ובכן - איך אומר זאת בעדינות? - נדמה לי שמדובר בתקדים ולא מהסוג החיובי.
יש עתיד?
כבר כתבתי בעבר על הדור שלי, דור ה-Y, זה שהעתיק את חייו מהמציאות ה"רגילה", אל זו הוירטואלית. אנחנו דור מהפיכת הרשת בפרט והרשתות החברתיות ככלל וככאלה, אנחנו חצופים יותר, סבלניים פחות, נרקסיסטים יותר, ערכיים פחות, שטחיים יותר ולא מעט מאיתנו חושבים שהכל מגיע להם – ועכשיו. לכן לא פלא שלאורך כל שנות התבגרותי שמעתי קולות חוששים ששאלו – ספק אותנו, ספק את עצמם: "איך תיראה ההנהגה של הדור שלכם?!".
אל תבינו לא נכון, אני לא טוענת שיש פגם בפורטרטים עצמיים; גם אני חוטאת בעניין ואחת לכמה זמן אפילו מעלה פורטרט כזה או אחר לפייסבוק. אמנם לא תתפסו אותי מצולמת ללא חלק עליון, מכוסה בחולצה במקום בשמיכה, אבל "בתוך דורי אני יושבת" ולכן גם מתחזקת חשבונות בפייסבוק, באינסטגרם, בפינטרסט, בוואטספ ובמה לא וגם אני נאבקת בצורך הבלתי מוסבר הזה לחלוק את עולמי וחיי עם כמעט 500 מ"חבריי הקרובים ביותר". אז מה ההבדל ביני לבין ח"כ טופורובסקי? פשוט: בניגוד אליו, אני לא מייצגת אף אחד חוץ מאשר את עצמי. אם אני יוצאת נרקסיסטית, מתנשאת, מפגרת או חסרת מודעות עצמית – אני מביכה בעיקר אותי (ואת אמא ואבא, כמובן).
טוב, ביי
למרות שמאחוריו עשייה פוליטית מרשימה ביחס לשנותיו, טופורובסקי עדיין טירון בזירת הפוליטיקה הארצית. טוב יעשה אם יפנים כבר עכשיו שלמרות שהקו בין החיים האישיים לבין אלה הציבוריים מאוד דק, הוא עדיין קיים. כשאשתך היא אקס-מתמודדת בתכנית ריאליטי והפייסבוק הוא כלי מקצועי לכל דבר ועניין, כנראה שקל להתבלבל.
הרשתות החברתיות כבר מזמן הפכו לפלטפורמה העיקרית באמצעותה מתקשרים הפוליטיקאים עם העם (ע"ע ראש המפלגה של טופורובסקי, שר האוצר לפיד) וזו עובדה קיימת. אבל עד שכולנו נסתגל לפוליטיקה הישנה שמתחזה לחדשה בכסות הניו-מדיה ולמען מנע פאדיחות, מומלץ לפוליטיקאים לשכור יועצים למדיות החברתיות שיעזרו להם להימנע מלהפוך לבדיחת היום בפייסבוק, או לצייץ עם המון שגיאות כתיב ואפס מודעות עצמית. בניגוד לעיתוני הפרינט, אף אחד לא עוטף דגים עם אייטמים שעלו לרשת. לציבור אולי יש זכרון קצר, אבל לגוגל יש זכרון ארוך מאוד – וזו, רבותיי, פוליטיקה חדשה לגמרי. טוב? ביי.