מהו הסוד של המים, שאלתי את עצמי לא פעם. מהו הסוד בצלילה עמוק, בכוח ההדיפה, בגמיעת המרחקים. מה יש בכל אלה, ודווקא בהם, המשיב לגוף המוגבל את כבודו? אולי זו הזכות הניתנת רק שם – לקבל על עצמך פתאום חוקי טבע חדשים. שם כוח הכבידה לעולם לא יפיל אותך. שם שיווי המשקל הוא רק שווי משקל פנימי – מיקוד במטרה ברורה שנמצאת בקצה 25 מטרים. זה המקום שבו יכול להיות נטו אתה: בלי כיסא גלגלים, בלי הליכון או קביים.
אולי אלו האוזניים השקועות, ההופכות את כל המתחולל בחוץ לרעש עמום, דהוי וזניח אל מול קולות התנועה הפיזית והקולות שבאים מבפנים. והגוף הזה, שהיה מושא אצבעותיהם של ילדים מתלחשים, דווקא אתו אתה מנצח. לשחות זה לחיות בלי קיצורי דרך, בלי לעקוף את הקושי, לעבור דרכו ולמתוח את הגבול פעם אחת ועוד פעם.
זו הייתה המלחמה של קרן ליבוביץ' לחיות. קרן, שנפגעה בעמוד השדרה בעקבות סחיבת ציוד כבד במהלך השירות הצבאי נותרה משותקת בגפיים התחתונות. היא לא הבינה איך תוכל לחיות עם השיתוק שנפל עליה, עם התלות, המוגבלות. מה שהיא כן ידעה, זה שהבריכה תהיה עבורה מבחן חיים של ממש. אם היא תנצח שם, סימן שהיא תוכל לחיות עם הנכות. לצעוד קדימה. אחרי שבע מדליות אולימפיות (ארבע מדליות זהב, שתיים מכסף ואחת מארד), אפשר לומר שהיא עברה את המבחן מול השופטת המחמירה ביותר – היא עצמה.
"איך אני מלמד את הילד שלי לרכב על אופניים?"
הערב, בתוכנית סיום העונה של "עובדה", תשודר כתבה מרגשת מאוד של רוני קובן, שמביא אל המסך קרן שלא הכרנו – אם חד הורית לשני זוגות תאומים. ברגע שהבנתי שיש לה ארבעה ילדים, אני חושב ששמעתי בום על קולי מתפוצץ בחדר שלי. הכניסה הראשונה להריון הייתה קשה, קשה מאוד. בלידה השנייה היה סיכון משמעותי לחייה. היום שני ילדים בני ארבע וחצי הולכים אחרי אמא בכיסא גלגלים ועוד שניים בעגלת התאומים שסוחבת העוזרת האישית הצמודה של קרן.
האבא הפוטנציאלי שבי , זה שלא הפסיק לשאול את עצמו , "איך אני מלמד את הילד שלי לרכב על אופניים?", יחד עם מיליון שאלות אחרות שמתגנבות אצלי בלילה מתחת לשמיכה, קיבל את התשובה לרגע. רגע אחד מתעתע. פתאום רואים את אחד מהילדים רץ לכביש. פחד אימים. היא צריכה להספיק להגיע אליו ולשמור על עצמה, שלא תתקל עם הכיסא במשהו, כמו שכבר קרה לה פעם כשהחזיקה את הילדים על הידיים. לא יודע מה אני הייתי עושה. פשוט לא יודע . זה נורא מפחיד.
בסופו של דבר אני חושב לעצמי, שגם השחייה וגם ההחלטה האמיצה והבלתי מתפשרת להפוך לאם חד הורית לארבעה, הכל בא מאותו מקום בדיוק. זה המקום שהוא בעיני המהות של קרן והסוד של אלופים אמיתיים - אלה שהופכים בכוח המחשבה כל סימן שאלה לסימן קריאה. הם אינם מתענגים על ההצלחות ולא נרתעים מכישלון. הם מודדים את עצמם לפי סרגל פנימי מדויק ולא סלחני. עכשיו קרן מתכוננת לאולימפיאדת לונדון ומקווה בפעם הראשונה ואולי גם האחרונה לעמוד עם ארבעת ילדיה על הפודיום. אם זה יקרה, ספק אם ההמנון יישמע יפה יותר אי פעם.