אני כותב לך מכתב אישי, כי הנושא שעליו אני מעוניין לדון איתך הוא לגמרי אישי. כי מעבר לכנסת, לדעות השונות של כל אחד, שנינו בני אדם, שבסוף בסוף, אחרי כל השטויות, רוצים בסך הכל בריאות ואושר. והחלק המרכזי בהגדרת האושר הבסיסי של רוב בני האדם, הוא למצוא בן/בת זוג ולהקים איתם בית ומשפחה.
נפתלי היקר. אני מודה שלמרות הפער האידיאולוגי העצום בינינו, ולמרות שבאופן הכי עמוק ורציני, מפעל ההתיישבות בגדה המערבית הוא בעיני הדבר הכי נורא שקרה לישראל מאז הקמתה, הצטרפותך לפוליטיקה הייתה לי אירוע משמח. חברים שפגשו אותך לאורך השנים בעולם ההייטק הבטיחו שאתה חכם, רציני, חריף, ישר והכי חשוב - איש תכליתי ופרגמטי.
אתה באמת חושב שבהייטק אין גייז?
עקבתי אחריך בתקופת הבחירות ודווקא שמחתי שאתה הולך על קו מאחד ומכיל, ושאתה מנסה להדגיש את מה שמחבר בין כולנו ולא את מה שמפלג. שמתי לב שגם בעניין זכויות הלהט"ב אתה מסונכרן עם בני דורך והסביבה החברתית החילונית שלך. בכל פעם ששאלו אותך, ענית הכי בפתיחות, נדמה לי ששמעתי אותך אומר פעם איזה משפט על חוויות מצחיקות שהיו לך בצבא. באופן כללי התרשמתי שגם אם אמרת פה ושם שאולי מוקדם לאפשר לנו נישואין, אתה מבין לאן העולם הולך.
בוא נשים את הדברים על השולחן, נפתלי. אתה הייטקיסט מבוסס מרעננה. פגשת הומואים באוניברסיטה, בעבודה. אני בטוח שלכמה מחבריך הטובים ביותר יש בנות לסביות. אם תשאל את ילדיך, תגלה שכל אחד מהם מכיר להט"בים, גייז או איך שקוראים לזה אצלכם בבורגנות. ושכולם חיים עם זה בשלום. הם לא פוחדים שאנחנו נאכל אותם, נפתה אותם, נכשף אותם.
לא מגיע לפוליקר להיות אבא?
מה שאני מנסה לומר נפתלי, זה שההתנגדות שלכם, כלומר שלך ושל המפלגה שלך לחקיקה בנושאי הקהילה שלי, ובעיקר נגד ברית הזוגיות והכרה בנו כמשפחות לכל דבר, היא מעשה לא רק מקומם, אלא גם מעט צבוע. אני בטוח שאתה מת על יהודית רביץ. אני משוכנע שאתה יודע בעל פה את כל המילים של "באה מהאהבה". ומי אם לא אתה, מבין שאי אפשר לאהוב את יודית ואת השיר הזה, ואז להגיד שהיא ונעמי והילדים הם לא משפחה.
או השירים של יהודה פוליקר שאתה כל כך אוהב. אני מוכן להתערב שהיה לך מתישהו דיסק שלו במכונית. ופוליקר הוא באמת נשמה, אז מה, אם הוא ימצא בן זוג וירצה להתחתן לא תרשה לו? לרקוד בהופעה שלו זה בסדר? אבל לתת לו זכות לאמץ, זה לא?
ולצחוק עם אורנה בנאי ב"מצב האומה" זה בסדר, אבל רק שלא תבקש להתחתן? נפתלי, אתה חכם מידי ורציני מידי, בשביל לשכנע אותי שאתה לא מבין כמה זה מתחסד ובעיקר מסריח.
אפילו מירי רגב ופייגלין בעניין
תבין, לאיתן שנולד בניו יורק ועלה לארץ בגיל שנתיים, יש דרכון אמריקני. לי יש דרכון צרפתי בגלל סבא שלי. אנחנו יכולים להתחתן בחו"ל ובנוהל הקיים ירשמו אותנו במשרד הפנים. אבל אנחנו לא רוצים. אנחנו ישראלים. חיינו כאן כל חיינו, וגם נמות כאן ואנחנו חושבים שמגיע לנו להתחתן כאן. על האדמה שבה לחמנו במלחמות ישראל ובה קבורים האבות שלנו.
יוצא שהאיש היחיד בעצם שעושה את המוות זה אתה. אתה ואיילת שקד. זה קצת לא יפה ששלחת אותה קדימה, כסייר לפני המחנה, והיא חוטפת את כל האש והופכת ברגעים אלה ל"איילת המנוולת" האישה הכי שנואה בישראל. אבל זה גם מגיעה לה. כי אם "כמה מחבריה הטובים ביותר" הם משלנו, אז היא הייתה צריכה להיות פחות יס מן ולהגיד במה היא מאמינה באמת. עוד מהימים שלה בצופים.
אפילו בהתנחלויות כבר מחבקים
אז אולי מבחינה פוליטית לא בא לך שיחשבו שנכנעת ליאיר לפיד. אבל מה לעשות, הוא מוביל את המהלך הזה, ואתה לא חייב לעשות לו שריר. מה גם שהשריר הוא לא נגדו - הוא נגדי. אתה בעצם מנסה להסביר שאני ועברי לידר, ואביעד קיסוס, וקורין אלאל, ודנה אינטרנשיונל, וניצן הורוביץ, ואסי עזר, וגילי שם טוב, ומיקי בוגנים, וגיל חובב, וגיל שוחט, ורונה קינן, ואפילו קפטן נבחרת ישראל בכדורעף ג'ניה דודוקצין, כולנו סוג ב'?
נראה לך הגיוני שאם אני אלך עכשיו לבית חולים איתן לא יכול לבוא ולדבר עם הרופא כי הוא לא משפחה שלי? ומה תגיד לע', מתנחל מקסים שגאה להיות מתנחל והתחתן לפני שנה עם ע' אהובו? ומה תגיד לא', שהכי גאה להיות דתי שחי בפלורנטין וחובש כיפה ומתנדב בארגון הנוער הגאה, ומבין שאתה לא מוכן לספור אותו?
אני אספר לך משהו. לפני שנה בערך ע' לקח אותי למגרון. הוא חשב שאם אבוא ואראה בעיניים אשנה את דעתי. אמנם לא שיניתי את דעתי, אבל פגשתי שם אנשים מאוד נחמדים, ונהניתי. הרגע הכי מרגש מבחינתי היה כששאלתי אותם אם זוג הומואים היה יכול לבוא לגור שם? הבחורה שליוותה אותי ענתה מיד, "אתה ואיתן זה כנראה לא מתאים. אבל אם הבן שלי בבוא היום יהיה כזה, וירצה, נראה לי שהוא כבר יוכל לגור כאן עם בן זוגו". אני מנסה להגיד לך שגם המגזר שלך עבר דרך מאוד ארוכה ומרשימה בעניין הזה בשנים האחרונות. רק השנה, בארגון הנוער הגאה, כמות הצעירים והצעירות הדתיים שבאים לפעולות עלתה במאות אחוזים.
אז זהו נפתלי. אני לא רוצה חס וחלילה לאיים עליך. לא בחרם, ולא בקללות, ובטח לא בשחור שיטיל עליך מיקי בוגנים, שזה הדבר הכי מפחיד לדעתי בעולם, ומסוכן יותר מאטום אירני. אני גם לא רוצה להשתמש במילים לא יפות ולהגיד שאתה ככה וככה. אני מתפוצץ מכעס, אבל מנסה לפנות ללב שלך. הרי בסוף גם במשפחה הקרובה שלך, אם עוד אין, יהיה בסוף מישהו משלנו. בן, בת, נכד, נכדה, אח של מחותן או חותנת, בן של בן דוד. ואני מוכן להתערב שאתה וגילת, תעשו את הדבר הנכון, הכי יפה ובאופן הכי שלם. כמו שהגיוני שתעשו.
אני מתאפק עם הקלישאה של האח. אבל אם אנחנו אחים? איזה מין אח אתה? למה אתה מנסה להתנגד למהלך הגיוני ופשוט שיגרום להמון אנשים, כל כך הרבה אושר, ולא יגרום טיפה של נזק לאף אדם בעולם. אני מקווה שמעבר לפוליטיקאי שבך מסתתר שם גם בן אדם. ואם אתה באמת בן אדם, אתה חייב למצוא דרך להפסיק ולהתנגד לשוויון הזכויות שלנו.
שלך בתודה ובהערכה,
גל אוחובסקי