נשים שחוו הטרדה מינית הן לא סתם קורבנות. הן ה-קורבנות. יש סיכוי גדול שיסבירו להן שהן הביאו את זה על עצמן. רבים לאורך הדרך לא יאמינו להן, או סתם יציעו להן לשכוח מכל העניין. המגע עם המשטרה יהיה לא נעים, עד משפיל. וכמובן שהגבר המטריד ייצא למלחמת חורמה כדי להגן על עצמו בכל מחיר. צריך לזכור שהעובדות פשוטות מאוד. רוב מוחלט של התלונות הן אמיתיות. רוב מוחלט של התלונות יתמוססו בדרך להרשעה. כל השאר זה יחסי ציבור.
קורבן ללא פנים
אישה שחוותה הטרדה מינית, היא קורבן ללא פנים. אלף או מם או סמך. היא נתפסת כמישהי שבאה לקלקל את החגיגה. ברוב המקרים היא עניה יותר וחלשה יותר מהאדם שתקף אותה. כולם ישאלו למה דווקא עכשיו? למה לקח למם כל כך הרבה זמן? למה לא הפריע לה ששלום היה שר החוץ של ישראל? למה ב-2006 הרעיון שהוא יתמודד על ראשות הליכוד ויהיה ראש ממשלת ישראל לא הביא אותה להתלונן? תשובה אמיתית על השאלות האלה לא תהיה לעולם.
הגרסה הכי אופטימית היא שהתזמון שבחרה המתלוננת הוא אחד הדברים הטובים שצמחו מפרשת קצב. האומץ להתלונן על האיש הכי חשוב בישראל, נשיא המדינה או המועמד לנשיא המדינה. אלא שבמקרה הנוכחי, עם כל הכאב, עדיף היה שכל זה לא היה קורה. בוודאי לא בזמן הזה. שהרי מראש ברור שחל כאן חוק התיישנות, ושלום שהוא פיקח, עשיר ומקושר, מתנהל באופן הכי אלגנטי שאפשר. מה גם שזה סיפור מאוד גבולי. גם התיאור של האירוע כפי שתיארה אותו המתלוננת בגלי צה"ל, לא נשמע כמו ההטרדה המינית המזעזעת ביותר בתולדות ישראל, אלא משהו הרבה יותר עמום.
לא במקרה מיהרה, והיא רק דוגמה, אורלי וילנאי לתמוך בסילבן שלום. על פניו זה הרי מגוחך. רק לפני חודש היא עשתה דרמת ענק ולא הסכימה לעמוד על במה אחת עם אייל גולן, והנה בפרשה הנוכחית, היא לא חיכתה לשמוע את מסקנות המשטרה או פרטי החקירה, ומיהרה לפרסם הודעת תמיכה בשלום. הרי מבחינתה כעלק לוחמת למען קורבנות, זה מעשה מופרך. אבל וילנאי לא פראיירית, ועם האף החד שלה לרייטינג, היא הבינה שהפרשה הזאת תתמסמס ברגע.
מה שמעביר אותנו לצד של שלום. באופן אישי אני מאמין ששלום הוא בחירה מצוינת לנשיא הבא של מדינת ישראל. חשוב לי שהנשיא הבא שלנו יהיה מזרחי. ושלום הוא מועמד מתאים לעידן הזה. הוא משכיל, מרכזי, ואדם שיכול לצקת תוכן בתפקיד הלא מוגדר הזה. חוץ מזה הוא צעיר, עם משפחה גדולה, מה שימלא את הבית ההוא בקולות חדשים, בסגנון אובמה וטוני בלייר, שיאפשר להעלות לדיון נושאים חדשים ומעניינים. שלא לדבר על זה שג'ודי ניר מוזס תהיה אשת הנשיא הכי מרימה בעולם.
אני גם מאמין שהיה לשלום סיכוי טוב להיבחר. רק שעכשיו מתברר סופית שחזרנו אחורה לעידן השפיטה הפומבית בכיכר העיר. לא משטרה, לא בית משפט, לא כלום. בעולם הרשתות החברתיות, וכותרות הענק באתרי החדשות באינטרנט, כל הטיפול במקרה כזה, כולל ההאשמה, המשפט וגזר הדין, הוא הליך שלוקח במקרה הטוב שבוע. תוך שניות הפך שלום ממועמד לנשיאות, לעבריין מין מסוכן, ושמו הטוב כבר לא יהיה לעולם מה שהיה.
יוצא שישראל איבדה בתוך שבוע מועמד מעולה לתפקיד נשיא המדינה. ובמקביל כל הנושא הזה של הטרדות מיניות חטף זבנג קשה מאוד. אין כמעט איש בישראל שחושב כרגע, שזה נהדר שנשים מעזות להתלונן. השמרנים שתמיד מאשימים את האישה בכך שהביאה את זה על עצמה, מרגישים שהם צודקים עוד יותר. הנודניקים שחושבים שהיום מרוב פוליטיקלי קורקט כבר אי אפשר גם להגיד לבחורה בעבודה שהיא נראית טוב, בטוחים שזאת עוד הוכחה לצדקתם. והמתלוננות הפוטנציאליות באשר הן, שאולי הביטו במתלוננות נגד משה קצב והרגישו לרגע שהצדק נהיה זמין יותר, יחזרו עכשיו עוד יותר עמוק לארון.
אז חבל שהמתלוננת בחרה ברגע הזה בזמן. נדמה לי שהיא הזיקה לעצמה ולעניין כולו. צדק צריך גם לבוא עם איזה חכמת התנהלות. ובמקרה הזה כולם הפסידו.