אין תמונה
אחד נגד מאה שמאלנים

אז מה ישראלי בעיני? הרצון של כולם שלמרות הכל, למרות המחלוקות, למרות הקרבות פוליטיים העקובים מדם, נהיה כולנו עם אחד אוהב ומקבל ומלטף. והכי חשוב, גם מרגש. בואו באמת ניגע אחד בלב של השני ונזכור שאנחנו תלויים זה בזה, ולמה בכלל להדגיש רק את המחלוקות, כשיש לכולנו כל כך הרבה במשותף.

ומה הדבר שהכי מפריע לנו כרגע להיות עם אחד אוהב ומלוכד? שמאלנים. שמאלנות. והאנשים האלה שאוהבים ערבים. שחושבים שצריך לתת לח"כ חנין זועבי להגיד את דבריה. שאם מקשיבים לה, אפשר להבין שהיא לא איזה מטורפת, אלא נציגה אותנטית של העם שלה, גם אם לפעמים היא עושה טעויות ואומרת דברים שישראלים יהודים מתעלפים מהם.

שמאלנים הם הצרה הכי גדולה. בלעדיהם הכל היה יותר קל. אם שר התחבורה, יקיר המתנחלים, רוצה לבנות 500 ק"מ של רכבות בשטחי הגדה, מה רע? למה לא להגיד פשוט שהוא איש נהדר שרוצה לחבר את אילת לעפולה, דרך בקעת הירדן? למה להיות קטנוני ולשאול אם לא היה עדיף להקים קודם רכבת מתל אביב לעפולה ומטולה ומי צריך רכבת מפתח תקווה לשכם? שמאלנים הם תמיד קטנוניים.

מה עוד ישראלי בעיני? הרצון להציל תינוק שנשבה. קחו למשל אותי. בשנה האחרונה התברר שלא רק שאני כזה חבר טוב של מרגול, אלא שגם אלירז שדה מחבב אותי ונהנה להגיש איתי תכנית יומית. ולכן אנשים נפתחו להם העיניים, והם הבינו שאולי אני לא רשע תל אביבי מנוול ומתנשא, אלא בן אדם עם לב טוב, שפשוט מכל מיני סיבות התגלגל להיות שמאלני בוגד מחורבן.

ולכן בזמן האחרון אני פוגש יותר ויותר אנשים שרוצים לשכנע אותי להיגמל מהשמאלנות ולהיות כמו כולם. בעד נצח ישראל. בעד הצבא. בעד העם. כל הניסיונות שלי להסביר שאני דווקא מאוד בעד ישראל, ובעד הצבא, ובעד העם, שבעצם לטעמי אני מנסה להציל את העם שלי במו ידי, נתקלים במבטים לא נעימים, מהסוג ששמור לנרקומנים כבדים שמבטיחים שהם חייבים להריץ רק עוד שורה אחת וזהו.

אחרי הכל, כולנו יהודים שהולכים לאיקאה

חוזרים למתחם פולג (צילום: חדשות 2)
סלע קיומנו|צילום: חדשות 2

באחד מרגעי השיא לקח אותי חבר מתנחל עד מגרון האמיתית, לפגוש שם את המתנחלים. הם היו באמת מתוקים ונחמדים, וחתכו יפה את הירקות בצלחת, ושמו גם מטבל, ובסוף התאכזבו, שלא לומר כמעט נעלבו, מזה שלמרות הסיור הידידותי ברחבי הישוב שלהם, ולמרות שדיברנו שיחות חולין מקרבות על איקאה, לא שיניתי את דעתי בכלל, ולא התרשמתי שמגרון היא שלנו מאז ולתמיד.

השבוע שוב ישבתי עם חברי המתנחל ב"שפגאט", שזה בר של הומואים מכל הסוגים, רובם אגב הצביעו בבחירות האחרונות לציפי לבני. שוב הוא וחבריו ניסו להסביר לי שאני חייב להבין שזה לא יכול להיות שבבצלאל יש מרצה שמדברת נגד הצבא וממש שונאת את ישראל, מה גם ש"אני משלם את המשכורת שלה", ולכן "אם תרצו" ממש צודקים שהם עושים טרור באקדמיות, ואני פשוט לא מבין אותם.

זו כמובן לא חכמה להפיל הכל על מתנחלים. גם אנשים מהמעגלים הטבעיים שלי עוצרים לא פעם לשאול "לא נמאס לך?". למשל החבר שלי י', שהיה פעם שמאלני, או לפחות ככה הוא חשב, שאומר "נמאס לי מכל הערבים האלה, והטרור שלהם, והטילים על שדרות. די כבר, שיתנו לחיות". לך תתחיל להסביר לו על המצור שאנחנו מטילים כבר שנים על רצועת עזה.

רגע, ויתנו לי להגיש

השבוע שאל אותי נהג מונית "מתי כבר תהיה כמו אברי גלעד". וזה לא שאני מביא לכם עכשיו בתור הפאנץ' נהג מונית בתפקיד נהג המונית. הוא היה יהודי מבוגר, אלגנטי, בחולצת בד מגוהצת, עם מבט כזה של בנקאי, ודרך המראה שלו הוא הישיר אלי מבט ושאל: "למה לא תלמד ממנו? גם הוא היה פעם שמאלני כמוך, ואז הוא נסע לסיור ביהודה ושומרון והבין. הוא שינה את דעתו לגמרי. אני אומר לך, אם פעם אחת תקשיב באמת, תחשוב על הדברים, תבין הכל. גם זאתי, עירית לינור שם בתכנית איתו, גם היא כבר לא שמאלנית. אתה מכיר אותה?"

אחר כך בא הנאום על זה שלערבים יש עשרים מדינות, שהאסלאם רוצה להשמיד את כולנו, שאנחנו הדמוקרטיה היחידה והכי חשוב, שאין אין אין עם מי לדבר. בגלל המבט החודרני שלו לא הצלחתי לצלצל לעצמי בסלולרי בלי שהוא יראה כדי להפסיק את השיחה. הוא גם התעקש: "אתה מכיר את אברי גלעד, נכון? אני מאוד מעריך את זה שהוא שינה את דעותיו. רק חמור לא משנה את דעותיו". "נו, אז אולי הוא ישנה אותן שוב", ניסיתי לצאת מזה, אבל הנהג רק הקצין את המבט: "תהיה רציני".

היה רגע ארוך של שקט. כמעט הגענו להרצליה. ואז הוא אמר ברכות: "אתה בחור טוב, באמת, אני יודע שאתה בחור טוב. אז אתה לא רוצה להיות כמו אברי גלעד?". ואני חייכתי אליו חזרה ועניתי ברכות גדולה עוד יותר "האמת, ממש ממש לא".

>> הטור הקודם שלי: צריך להילחם לשמור על תל אביב חילונית
>> רוגל אלפר: מה האובססיה הזו לאוסקר?