יש בתולדות המוזיקה הישראלית כמה רגעים מכוננים באמת. אחד מהם הוא הרגע בו נולד הפופ הישראלי. ואת הרגע הזה אנחנו חייבים כולו לשמוליק קראוס. התקליט האחד של החלונות הגבוהים, הוא לא רק אחד התקליטים הישראלים הכי יפים של כל הזמנים. הוא גם הרגע שבו המוזיקה הישראלית הרימה ראש מעבר לשירי הרועים והמדורות. הציצה מעבר לגבם של זמרי הלהקות הצבאיות העסוקים בספירת המתים עם הטון לאומני שלהם, וחצתה את הים בדרך לעולם המערבי.
אלבום חד פעמי, לא פחות מהביטלס
"החלונות הגבוהים" הוא מסוג התקליטים החד פעמיים. מספיק להביט בעטיפה. אריק איינשטיין מעשן סיגריה, קראוס אומר לו משהו, וג'וזי כץ שמחבקת אותו מאחור מביטה אל המצלמה. התמונה בשחור לבן, מגורענת, מתכתבת עם קולנוע צרפתי של העידן ההוא. "ז'ול וג'ים" ו"גבר ואישה" שיצא חודשים ספורים לפני התקליט הזה. השנה היתה 1967, רגעים לפני מלחמת ששת הימים. התחושה שחייבים להתקדם ולהתחיל להתכתב עם העולם כבר ריחפה מעל תל אביב. קראוס היה זה שהבין איך לתרגם את התחושה למוזיקה.
השירים האלה מדברים בעד עצמם. הנה הרשימה של שירי האלבום לפי הסדר: יחזקאל, אינך יכולה, חייל של שוקולד, אהבה ראשונה, איפה הם כל אבותינו, כל השבוע לך, זמר נוגה (התשמע קולי), בובה זהבה, אז מה, הורוסקופ וילדה קטנה. 11 שירים שאת כולם הלחין קראוס והם באמת מקבץ מושלם. לא הרבה פחות מתקליט של הביטלס מאותה תקופה.
"איפה הם כל אבותינו" ו"זמר נוגה" הם השירים שמחברים את החלונות הגבוהים לישראל ולמה שהיה בה עד אז. כל שאר השירים כבר מריחים את העולם החדש, זה שיש בו גם פופ חולמני וטפשוני. "לי טלה בהורוסקופ ולך יש תאומים" הם שרים בשיר הכביכול הכי חילוני באלבום, שהוא קליל מאוד, כמעט פוחז, בטח במושגים של אותם ימים.
שמוליק קראוס של "החלונות הגבוהים" היה מוכשר, כריזמטי, יפה ומה לא. אחר כך התברר שהיו לו גם צדדים אחרים. ההצלחה ההיא כמעט כבשה גם את פריז ולונדון. אלמלא אריק איינשטיין שהיה נחוש לחזור, יתכן שקראוס היה היום יוצר צרפתי או בריטי נערץ. זה לא קרה. וחייו של קראוס התעקלו בנתיבים לא ברורים. עדיין, בכל פעם שהחליט ויצר אלבום, זה היה אלבום מסעיר. ובאופן טבעי נותרו שירים נפלאים שלו מכל העשורים.
רחוב על שמו? עדיף שילמדו את שיריו בבתי הספר
סוסעץ, אחרי עשרים שנה, גלגל מסתובב, גיטרה, ארץ ישראל, נתפייסה, שוב. היו כאמור גם שירים יפים בהמשך, אבל לפעמים, מספיק רגע אחד מכונן כדי שההיסטוריה תהיה עפר לרגליך. ובמקרה של שמוליק קראוס הרגע הזה הם "החלונות הגבוהים". כל מה שקרה בישראל אחר כך, כל הקריירה הרוקית של אריק אינשטיין ושלום חנוך, וכל הרוק והפופ הישראלי שצמחו אחריהם - הושפעו או הדהדו את מה שגובש ונוסד באותו אלבום.
שמוליק קראוס לא היה מהאנשים שיודעים לבנות קריירה. הוא גם לא ידע לסדר לעצמו כיבודים. הוא ניהל חיים שהיו בהם אלמנטים בעייתים מאוד, וכמו בוהמיין אמיתי עשה יותר מידי דברים שהבהילו את המימסד השמרני. עכשיו ינסו כולם לארגן את הביוגרפיה שלו ככה שאפשר יהיה לקרוא על שמו רחוב. אבל האמת היא שהוא לא צריך כלום. רק שמישהו שידאג שכל ילד ישראלי יכיר את התקליט האחד של החלונות הגבוהים, ואת העובדה שקראוס הלחין שם את כל השירים. זה קל מאוד לסדר, במיוחד אם שר החינוך רוצה. וזאת תהיה המצבה הכי יפה. היחידה ששווה באמת.
שמוליק קראוס וברי סחרוף: "גלגל מסתובב"
>> שמוליק קראוס היה חלוץ מוזיקלי שחיבר את ארץ ישראל לרוקנ'רול
>> ג'וזי כץ: "שמוליק היה חלק גדול מחיי"
>> האמת של שמוליק קראוס: אריק איינשטיין, חשיש, מרים ילן שטקליס ועוד
>> כך נוצר שיר הסליחה של ג'וזי כץ לשמוליק קראוס: "אני סולחת"