7 טיפים לטיול קיצי לוהט בפריז

גל אוחובסקי — בכל עונה נחמד להסתכל על האנשים שעושים סלפי עם מגדל אייפל

אנשים שחושבים את עצמם מתנשאים על פריז בקיץ. למה? כי הצרפתים בכלל בריביירה. כי העיר מפוצצת בתיירים. כי חם מידי ואין מזגן. אנשים כאלה לא כל כך חכמים כמו שהם חושבים. פריז בקיץ מצויינת, בדיוק כמו בכל שאר עונות השנה. הנה צרור עצות שימושיות, וכמה טיפים לנוסע המתמיד.

מחפשים טיסה זולה לפריז? היכנסו ל-smartair

רחוב ההיפסטרים על שם הכלי של החומץ

אחרי ברוקלין ואיסט לונדון גם לפריז יש רובע היפסטרים חדש. זה הרובע ה-11 ובחודשים האחרונים נפתחים שם כל עשר דקות מסעדה חדשה, בר, בולנג'רי משודרג ומה לא. הרובע ה-11 משתרע בין צפון המארה לתעלת סן מרטין, שהיא מין נהר שלא הולך לשום מקום, שמשני הצדדים שלו יש שבילי הליכה. בקיץ הנוכחי, בשעת צהריים, זה ה-מקום לשבת ולאכול סנדביץ' שקנית איפה שהוא.

Rue de vinaigries, שזה בעברית "הרחוב ע"ש הכלי שבו שמים את החומץ", הוא הלוהט שבכל הרחובות. במיוחד בקטע שבין התעלה לrue Lucian sampaix. הקטע הזה הוא כמובן רק דוגמה למה שקורה מסביב. זה בקושי 200 מטר. כדי להגיע אליהם מהתעלה יש לרדת בגרם מדרגות חמוד ואז לבחור בין בולנג'רי פינתי לוהט, מאפית קאפקייק של שתי לסביות חמודות, מסעדה איטלקית עם מלצרים חתיכים, קפה טבעוני, חנות גלידה טעימה וחנות של מותג הבגדים הסקסי "the loft, (design by)".

סטייל של מעצבים מפורסמים במחיר נורמלי

הכי טוב להגיע לרובע ה-11 בהליכה לאורך המארה. ואת המארה מדרום לצפון הכי טוב לעבור דרך rue vieille du temple. זאת לא הדרך הקצרה אבל זאת הדרך הכי משתלמת כי יש בה את החנויות הכי מדליקוליות.

בבניין מספר 75 ברחוב נמצאת Officinal Slowear, מותג איטלקי משגע שהוא למעשה אוסף מותגים. בחנויות שלהם יש מכנסיים של incotex שהם חברה מופלאה שבמקור ייצרה מכנסיים עבור מעצבים מפורסמים, עד שמישהו החליט שזה יהיה גם מותג עצמאי, חולצות של zanone, בשמים של musgo real ועוד. החנות נראית מעט שמרנית, אבל זה רק למראית עין.

במספר 108 נמצאת חנות הדגל של המותג החדש יחסית Surface to Air. זה מותג לא יקר במיוחד אבל ממזרי לבנים ובנות. יש להם ג'ינסים מוצלחים במיוחד שעולים קצת טיפה יותר מ-100 יורו, שזה מחיר מציאה בפריז. כאמור כשהרחוב הזה נגמר אתם חותכים שמאלה לכיוון רפובליק ומשם לרובע ה-11.

תל-אופן, רק באיכות אירופית: Velib

עם כל הכבוד והאהבה לתל-אופן, Velib, האופנים להשכרה של פריז, הן הרבה יותר כיף. קודם כל האופניים עצמם יותר מוצלחים. קל יותר להוציא ולהחזיר אותם לתחנה. וחוץ מזה בגלל שזה פריז יש מלא תחנות בכל מקום.

אפשר לרכוש בצורה פשוטה למדי מנוי לשבוע, עושים את זה בכל תחנה. שימו לב שאפשר להעביר את המכונה לאנגלית בצורה הכי קלה, ואז מקבלים כרטיס עם מספר. כמובן שיש גם אפליקציה שמראה את התחנות וכמות האופנים.

פריז היא עיר יחסית שטוחה, כך שלא מזיעים מי יודע מה. חוץ מהעלייה לכיוון מונמרטר, לשם עדיף במטרו או במונית. אבל בחזרה קחו אופנים ותעופו בירידות. חמישה ימי אופניים בפריז זה לא רק כיף, זה גם עוזר להוריד את כל הקרמשניט מהבטן לשרירי התאומים.

המסעדה המושלמת של Hotel Amour

אם כבר עלינו למונמרטר עם האופניים זאת ההזדמנות לארוחה נעימה במסעדה של מלון האהבה (8 rue de navarin). הוטל אמור הוא מלון בוטיק סימפטי למי שמעדיף לגור בסביבה הזאת, והוא פופולארי בקרב רוקרים ואנשי תעשיות האופנה האלטרנטיביים.

אבל מה שיותר כיף מהמלון זאת המסעדה, בקומת הכניסה. יש לה חלק קדמי סימפטי ורגיל שנראה כמו הרבה מסעדות בפריז. אבל מאחורה במרפסת יש את השיחוק האמיתי, גן טרופי מקושקש, שנראה קצת כמו פרודיה על גן טרופי, עם מרפסות שבהן אפשר לשבת לדייט רומנטי בצל צמחייה ירוקה. האוכל טעים ולא יקר, ומסביב כולם לובשים בגדים שיש רק בפריז. כדי לשבת בחוץ, עדיף ואף חובה, להזמין מקום מראש, אפשר גם באינטרנט באנגלית.

הגלידה הטובה בעולם: Berthillon

אם אתם משתמשים באופניים, אז נורא קל לסיים את הארוחה בהוטל אמור ואז לחצות את העיר ברבע שעה כדי להגיע לגלידה הכי טעימה בעולם.

Berthillon היא הגלידרייה הכי סנובית בפריז. היא נמצאת על איל סאן לואי, האי הקטן שעל הסיין. הבעלים דחו לאורך השנים כל הצעה לפתוח עוד סניפים, ולמעשה הדבר היחיד שהם עושים זה לספק גלידה לכמה מהמסעדות הכי מפורסמות בפריז. החנות הקטנה והלא מרשימה מבחוץ, נמצאת ב 31 rue saunt-louis en l'lle שהוא הרחוב הראשי על האי הקטן. יש להם סורבטים שהמושג טעם גן עדן קטן עליהם. הבעיה היחידה היא שבקיץ יש שם לפעמים תור של חצי שעה. לפחות.

הטרוקדרו ומגדל אייפל

אם אתם תיירים, אל תתנשאו על עצמכם. לא חייבים ממש לטפס על מגדל אייפל בקיץ, אבל רחבת הטרוקדרו שממנה משקיפים על מגדל אייפל היא מקום שחבל לפספס. לשבת שעה ארוכה ולהביט בכל התיירים השונים מהעולם שמנסים לארגן לעצמם את התמונה שבה הם אוחזים את האייפד בכף היד, זה טריפ משגע.

לעשות סלפי עם ואן גוך אמיתי

עם כל הכבוד לוון גוך בתלת מימד, אין כמו לראות את הדבר האמיתי והקיץ יש במוזיאון דאורסיי תערוכה די מדהימה של ווך גוך, שבה יש חוץ מתמונות שלו, גם רשומים והערות של אנטואן ארטוד, משורר משוגע ודכאוני שכתב וצייר דברים מרתקים בהשפעת הציורים של ואן גוך.

הבעיה עם תערוכות מהסוג הזה הוא הצפיפות והתור. יש תור בכניסה למוזיאון, תור בתוך המוזיאון בכניסה לתערוכה. ותור ליד התמונות. את התורים אפשר לעקוף אם קונים כרטיסים באינטרנט (באותו מחיר כמו בקופה). אבל גם אם שכחתם להצטייד מראש, יש בכניסה למוזיאון דוכן עתונים ירוק פריזאי כזה, שבו מוכרים כרטיסים עוקפי תור. זה נראה על פניו כמו שקר כלשהו. אבל האמת שזה עובד.

התערוכה עצמה מדהימה. לא משנה כמה צפוף שם. לעמוד ליד תמונות אמיתיות של ואן גוך, ולראות את האופן שבו הוא שם שכבות עבות של צבעי שמן על הבד, הוא דבר ששום אינטרנט או תלת מימד לא יכול בינתיים לשחזר.

ואגב, אסור לצלם בתוך התערוכה, לא ברור למה, אבל דווקא בגלל הצפיפות, קל להסניק סלפי נחמד עם פורטרט של ואן גוך. חוץ מזה אם אתם בסביבה לכו כבר להגיד שלום גם לאולימפיה של מאנה, שזה אחד הציורים הכי יפים בעולם.