ביום חמישי שעבר, בשעה שש הגעתי לפגישה במסעדת הקנטינה בשדרות רוטשילד בתל אביב, מרחק הליכה מהבית שלי. הקנטינה היא לא רק המסעדה שלי, זו שאני אוכל בה יותר מאשר בכל מקום אחר, לדעתי לפחות שני שליש מהסועדים במקום הם קהל קבוע. הסועדים מרגישים שייכות למקום ומתייחסים לבעלים, ג'ו מרסיאנו, כאל קרוב משפחה. כדאי גם לציין שהקהל הזה הוא בחלקו הגדול ברנז'אי, אנשי עסקים, קולנוענים, בנקאים, מוזיקאים, פוליטיקאים ועוד.
אני מאוד אוהב את השעות האלה של לפנות ערב, היחידות ביום שבהן המסעדה ריקה. ואכן כשבאתי בחמישי, היו בה מעט מאוד אנשים. למעשה כל מה שהיה שם זה שולחן אחד ובו ישבו כמה בחורות, אחת מהן הייתה חברת הכנסת חנין זועבי. מעולם לא ראיתי אותה במסעדה והאמת שדווקא שמחתי לפגוש אותה. בניגוד לאחרים, אני לא חושב שהיא אויבת מסוכנת, אלא חברת כנסת לגיטימית.
זה לא שאני מיתמם. אני יודע שזועבי היא דמות פרובוקטיבית ושנויה במחלוקת, שלא תמיד נזהרת בדבריה, ובעיקר לא אומרת דברים שנעימים לאוזן הפטריוטית הישראלית. אלא שזועבי היא ערביה, ואני חושב שתפקידה הוא לייצג את הציבור שלה ולהציג את המצוקות שלו. והיא עושה את זה מעולה. ותפקידה, בדיוק כמו תפקידה של אורית סטרוק, לשמח את בוחריה ולא את אימא שלי.
"מה?"
"שזה נורא כיף שהיא יושבת פה. זה נותן לי לרגע תחושה של נורמליות. שכאילו, לא הכל אבוד".
"האמת, זה בדיוק מה שאני חשבתי לעצמי", עניתי לה בחיוך, "שכיף שבתל אביב היא יכולה סתם לשבת במסעדה, וזה לא עניין גדול".
"חנין זועבי פלשה למסעדה"
אבל גם אני הבנתי שזה דווקא כן עניין גדול. וזה עוד היה לפני כפר כנא, לפני הרציחות של החייל והטרמפיסטית, לפני השבוע המשוגע האחרון. הבנתי שבאקלים הנוכחי כל מפגש עם דמות כמו זועבי הוא טעון. ג'ו, הבעלים, סיפר לי שלפני שהגיעה, צלצל מישהו מטעמה ושאל אם זה בסדר שהיא תבוא. האמת שזה קצת זעזע אותי. איזה סיבה יש שחברת כנסת ישראלית לא תהיה רצויה במסעדה? שהיא תצטרך לבדוק אם בכלל יתנו לה לשבת?
ביום שישי בבוקר ראיתי שג'ודי ניר מוזס העלתה פוסט לפייסבוק. וככה היא כתבה: "מנסה להתרכז בהכנת תכנית הבוקר שלי ברדיו, אבל עדיין בשוק מהעובדה שחנין זועבי, פלשה למסעדת הבית שלי וישבה שם שלוש שעות. עזבה עשר דק לפני שהגעתי. מזל שלא ניתקלנו. זה היה מסתיים בכותרות." קראתי את הפוסט פעמיים, והבנתי שאני מוכרח להגיב.
כתבתי בתגובה: "ג'ודי יקירתי.. המסעדה היא לא רק 'שלך'.. ומה שיפה בה זה שהיא פתוחה ומזמינה לכל אדם.. גם אם הוא ח"כ ערבי שמיצג את הקהל שלו.. אני שמח וגאה שמסעדת הבית שלי קיבלה חברת כנסת לגיטימית בכבוד המגיע לה.. דווקא ממך הייתי מצפה לשבת פעם עם חנין זועבי, ולנהל איתה דיאלוג.. ולא לחיות רק בסיסמאות ושינאה". למזלי או שלא, גם אמילי מואטי, שעובדת עם זועבי עכשיו הגיבה לפוסט, ובאופן יותר תקיף ממני, ולכן היא ספגה את רוב התגובות והקללות. בואו נגיד שאיש מ-84 המגיבים לפוסט לא היה בעד זועבי. הבדיחה הדוחה "איך מנקים בית ערבי? עם מג"ב", הופיע שם בשלל גרסאות.
מפגן הפטריוטיות של ג'ודי בטוויטר
ביום שישי בצהריים הגעתי לקנטינה ועד כמה שזה ישמע משונה, ג'ודי ישבה בדיוק באותו כיסא שעליו ישבה ערב קודם זועבי. התפתח ביננו ויכוח. אני לא אחזור על מה שנאמר בו, כי אלה היו הקלישאות הרגילות, אלא שבסופו ג'ודי אמרה לי משהו מטריד. "אתה סתם צבוע", היא הטיחה, "עובדה שאתה לא מעלה את התמונה לרשת. אם אתה כזה גיבור תעלה אותה ונראה". באותו רגע החלטתי לכתוב את הטור הזה.
ברגעים האלה בא לי להפסיק להיות שמאלני. בשביל מה? הרי ברור שג'ודי מייצגת את רוב העם, והדעות שלי, הן נחלתם של מעטים. ממש, ממש מעטים. ואני חושב, בשביל מה להתאמץ ולהמשיך לנדנד על השלום ועל דיאלוג? מי רוצה לשמוע על שתי מדינות לשני עמים? מי צריך שלום? מי בכלל זוכר שאנחנו עם כובש שבעשור האחרון שבו היה שקט בגדה, המשכנו לבנות להם מול הפרצוף התנחלויות כמו משוגעים?
אז יאללה, שיהיה בנט! אז יאללה תביאו מוות לערבים. שיתלו את חנין זועבי על עץ, יעיפו אותה מהכנסת, בטח מהקנטינה, ואז אולי הם יקבלו את השקט שלהם. הרי אין פרטנר, אין עם מי לדבר, אנחנו נורא נחמדים ולא עושים כלום והם סתם פתאום קמים בוקר אחד, ובגלל שהם חיות הם יוצאים לרצוח, ועכשיו כיחידים, בלי הכוונה מלמעלה, בלי שאפילו ביקשו מהם. זה מין דבר כזה בדי.אן.איי שלהם. ג'ודי צודקת. אז אני אסתום. אני מתנצל מראש שהצטלמתי עם בוגדת, ומוכן לקבל עונש מלקות. תקללו אותי בתגובות. בכיף.