שיהיה ברור, אני מתנגד תנועת ה-BDS. אין לי שום סימפטיה למי שרוצה להחרים אותי. ובאותה נשימה אני חייב להגיד שאני נגד הכיבוש, נגד האופן שבו אנחנו מחזיקים את הפלסטינים בגדה, בעד פתרון של שתי מדינות, ואני גם מאמין שאפשר היה לדבר עם החמאס ולהגיע איתם להסדרים (מה שקורה כל הזמן רק באופן לא רשמי).
אני יודע שברגע הזה איבדתי יותר מחצי מהקוראים. מה לעשות, העידן הנוכחי, הוא לא עידן של מסרים מורכבים. או שאתה בעד ישראל, או שאתה בוגד. זה אולי פשוט יותר, אבל לא פותר שום דבר. קחו לדוגמא את "ישראל בידור". גוף התקשורת הזה, שמתחזק עמוד אינסטגרם ישראלי עם יותר ממיליון ומאה אלף עוקבים, יודע היטב להפעיל את עוקביו. כשכוכבת הפופ דואה ליפה פרסמה פוסט שמביע קצת ביקורת על ישראל, הם שלחו גדודי עוקבים להגיב בעמוד שלה. בפרשת האחיות חדיד הם כבר התנהגו כצבא לכל דבר. למה בדיוק זה עזר? האם דואה ליפה שינתה את דעתה? האם יש לה יותר הבנה על התפיסה הישראלית? כנראה שלא. מה שכן, היא יודעת שישראלים יודעים לקלל.
ברוח הזאת מתנהלת השבוע גם פרשת בן אנד ג'ריס. כולם כועסים עליהם, מפעילים לחץ, מצלצלים להנהלה ומקללים אותם בכל מקום. בואו נסכים שזאת תגובה הגיונית. הרי מה? מה הם נזכרו פתאום? החברה שמוכרת גלידה במדינות מסריחות או לפחות נטולות זכויות אזרח (היי אבו דאבי!) החליטה שהגיע הזמן להטיף לנו מוסר? למה דווקא עכשיו? דווקא כשיש כאן ובארצות הברית שלטון יותר טוב? וזה כמובן מסתבך כי הזכיין הישראלי שלהם מעסיק יהודים וערבים. הנה לכם דיכוי כפול.
אדגיש שוב, האופן שבו המתנחלים נתקעו בלב חברון, האופן שבו מתנהלים החיים ברחוב השוהדא, הוא לא הגיוני בעיני. אני בחיים לא נוסע לשם. לעומת זאת להחרים את אריאל, זה בעיני כמו להחרים את העיר העתיקה. אריאל היא עובדה קיימת, אין כבר דרך לשנות את זה. מורכב? בהחלט. לכן יהיה גם טיפשי לצמצם את הדיון לבן אנד ג'ריס כן או לא. בשביל זה יש את הצל.
הדיון על הדרך שבה הסכסוך הישראלי פלסטיני נתפס בעולם, ואיך בשנים האחרונות זה תופס תאוצה ממש לא נעימה, הוא ענין הרבה יותר בעייתי. באנגליה למשל, בכל החוגים האמנותיים לסוגיהם, באקדמיה, ובתקשורת, לשנוא את ישראל זה הרבה מעבר לבון טון. בזמן שאנחנו ממשיכים לספר בדיחות על רוג'ר ווטרס, הרעיון שישראל היא המדינה המגעילה בתבל מחלחל שם מאוד עמוק. ואם נמשיך לעצום עיניים, בעוד עשור זה יהיה גם המצב בארצות הברית.
היהודים באנגליה מעולם לא היו כוח חשוב, והאנטישמיות שם אף פעם לא באמת נמוגה. ועכשיו הכל מתערבב ביחד. זה רק עניין של זמן, עד שהם יודיעו שבעיניהם ישראל צריכה להיעלם מהגלובוס. וחייבים להודות, מה שקורה שם לא נובע רק מהזנחה שלנו. בארצות הברית, הסיפור שונה לגמרי. והוא תפס תאוצה בשנים האחרונות, הן בגלל הרומן של ביבי עם דונלד טראמפ המאוס, איש שחצי אמריקה מתעבת. הן בגלל האופן שבו מסרים מועברים היום ברשתות החברתיות, והן בגלל הדרך העקומה שבה מתנהלים שיח ה"פוליטיקלי קורקט" ודיוני הזהויות השונים.
להרבה מאוד מהשמאלנים שונאי ישראל באוניברסיטאות, אין מושג וחצי מושג מה באמת קורה במזרח התיכון. זה גם לא באמת מעניין אותם. אבל מישהו הצליח לייצר אצלם משוואה שבה ישראל היא הדיקטטורה והמשטר האפל הנורא ביותר בעולם. הם מכירים רק את המילה "כיבוש", יודעים שהפלסטינים "דורשים עצמאות", ונחשפים רק לסרטוני רשת של נוער הגבעות זורק אבנים על פלסטינים ושורף עצי זית או של חיילים מכים/רודפים אחרי צעירים בגדה. רק השבוע היה אחד כזה של כעשרה חיילי מג"ב מכים צעיר במזרח ירושלים.
רק לפני כמה שנים, ניסו פעילי BDS לשכנע אותי להחרים הקרנה של הסרט שלנו "הבועה" בפסטיבל הקולנוע היוקרתי של טורונטו, כי ישראל היא מדינה משוקצת. העובדה שזה סרט שמאלני, שהופק בתמיכת דובר צה"ל (תודה לך מירי רגב, נשבע לכם שהיא אכן תמכה בסרט, לא בטוח שהיא אותו אדם), לא עניינה אותם. כמובן שסירבתי, והסרט הוקרן. אבל הפניות היו אלימות מאוד, אגרסיביות, וקשה להגיד שהיה עם מי לקיים שם דיון.
וזה עוד כלום לעומת תנועת ה-Black Lives Matter שתפסה תאוצה אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד. היא הוקמה לפני עשור. בשנים ששלטו כאן ביבי ומירי רגב, איש לא דיבר עם המנהיגות השחורה באמריקה, בקושי דיברו עם המפלגה הדמוקרטית. שנים שאיש לא טורח לנסות ולקיים דיאלוג אמיתי עם הנשים שמובילות את ההתארגנויות האלה, וכך התקבעה אצלם הנוסחה הבאה: זכויות הפלסטינים שוות ערך לזכויות השחורים באמריקה. מי שבעד השחורים באמריקה הוא גם בעד פלסטין ונגד ישראל. מי ששונא את הגזענים הלבנים, שונא את ישראל. אגב, חלק מהארגונים קוראים להעיף את ישראל מהמפה ולהקים את מדינת פלסטין על כל השטח שבין הירדן לים. נשבע לכם!
כבר יותר מעשרים שנה שישראל מפקירה את העניין הזה. ביבי כמובן לא התחיל בזה, הזניחו את זה גם לפניו, אבל בתקופתו, כשהתרחשה מהפכת הפייסבוק/אינסטגרם, הכל עלה מדרגה. הוא והסמוטריצ'ים הפרובינציאליים העדיפו לרקוד טנגו עם האוונגליסטים, ולארח משלחות של נוצרים משוגעים. בינתיים גדלים עוד ועוד דורות של צעירים אמריקאים נחמדים וכאילו משכילים, שהעולם שלהם מלא במסרים של טיקטוק. אין להם סבלנות לספרים, אפילו לא לסרטים. הכל צריך להיות באורך של דקה. ולכן כשאומרים להם "ישראל היא השטן", הם בולעים את זה ברגע.
אם נניח תצמידו אותם לקיר, תגלו שאין להם מושג מה פירוש סיום הכיבוש, או איזה פתרון הם היו מציעים. הם נגד הכיבוש וזהו. איחוד מאבקים הם קוראים לזה. האם הם יודעים שהחמאס מדכא נשים? מתעב הומואים וטרנסיות? כנראה שלא. ואין להם בעיה לירות קלישאות כמו: ישראל אומרת שהיא פרו-להט"ב אבל הומואים לא יכולים להתחתן. ובום, הלך עלינו. מבחינתם תקינות פוליטית כוללת גם שטנה לישראל.
גם אצלנו אנשי הפוליטיקלי קורקט נסעו מאוד רחוק. זה נהיה שיח פנימי שבו מעטים מסכימים בקושי עם מעטים מאוד. הקהל הרחב בכלל לא מבין על מה מדברים שם. מה שמאפשר לכל מיני קיצונים לא מאופסים לתפוס טרמפ על כולם. הדוגמה הטובה היתה רק לפני שבועיים סביב החלטת בג"ץ על חוק הפונדקאות. לצד גילויי השמחה התמלא הפייסבוק בטרוניות על כך שהמאבק לפונדקאות הוא פריבילגי, לא מייצג את החלשים, אנטי נשים, נגד מזרחים. כן, חלק מהטענות הן לחלוטין מופרכות. ולזה התחברו מיד דתיים שמרנים שונאי הומואים שפתאום נזכרו להגן על נשים מסכנות בעולם השלישי (וזה למרות שבעולם השלישי יש פונדקאות רק לסטרייטים. אופס!).
בחזרה לארצות הברית. לישראל אין כרגע מי שמדבר בעדה. רוב היהודים שותקים, ממשלת ביבי ניתקה אותנו מהם והשניאה את עצמה. רוב היהודים השפויים באמריקה שנאו מאוד את טראמפ. גם אם זה לא נאמר בקול, הרומן של ביבי איתו שבר להם את הלב. ועדיין לא עבר מספיק זמן כדי שיתחברו מחדש לישראלים הנחמדים שאנחנו ולממשלה החדשה שלנו. נועה תשבי והספר שכתבה על ישראל מצליחים לעורר הד חזק, אבל זה לא ממש מספיק. מה זה אישה אחת לבד מול כל ה-BDS? וצריך להודות שתשבי עדיין אינה בעלת מעמד אמיתי של מובילת דעת קהל בארצות הברית. יקח זמן עד שתבנה לעצמה מעמד כזה.
האם יש פתרון? בטוח לא פתרון של זבנג וגמרנו. הגיע הזמן שמשרד החוץ, או הסוכנות היהודית או סתם אחד מטייקוני ההייטק, או כולם ביחד, יחליטו להקדיש את הכסף הדרוש. הם צריכים למצוא את המנהיגים היהודים הצעירים הנכונים בארצות הברית, לתת להם כסף, עידוד ועזרה בתשתיות, ולעזור להם לנסח ולהשמיע את העמדה שלנו בכבוד. זה לא יכול להיות בסגנון מירי רגב (החדשה, לא ההיא שאישרה את תמיכת דובר צה"ל בסרט "הבועה"). כדי לדבר עם שמאלנים בעולם, אי אפשר לשלוח את הצל. אבל גם גדעון סער לא בטוח יתאים. דווקא אנשים שמצליחים להבין את המצוקה הפלסטינית, מאסכולת ניצן הורוביץ או מרב מיכאלי, אנשים שאין להם שום עניין לעלות להר הבית ולבנות שם מחדש מקדש מקושקש, יצליחו אולי לדבר עם הקהל הזה בגובה העיניים.
בכל מקרה צריך להשקיע בזה הרבה מחשבה ואמצעים. כי כדאי להבין שבן אנד ג'ריס הם רק ההתחלה. אחריהם יבואו עוד חברות, ובסוף זה יחלחל גם להייטק. אם לא נעשה כלום, בקרוב יהיו בעמדות הכוח בארצות הברית רוב מוחץ של בני עשרים עד ארבעים ששונאים את ישראל, אפילו בלי לדעת למה. כשהאנשים האלה ינהלו את עמק הסיליקון, זה יהיה רע מאוד לסטארטאפים שלנו. ואם אתם רוצים את זה באופן שגם עוקבי "ישראל בידור" יבינו, אז כשהם ינהלו את נטפליקס, פאודה לא תקבל עוד עונה. והכי נורא, הם יזרקו את גל גדות, והיא לא תהיה יותר וונדר וומן. וזה כבר באמת ישבור לנו את הלב.