זה היה אמור להיות שבוע מלא סיפוק עבור אנשי עיריית תל אביב ומארגני מצעד הגאווה. ביום שלישי הודיע שר התיירות יריב לוין כי יקצה 11 מיליון שקל לקמפיין עולמי, המיועד לקידום התיירות הגאה בישראל.
אחרי שנים של הבטחות, וקמפיינים קטנים בכמה מאות אלפי שקלים בודדים, החליט לוין לשים את מלוא הכובד של משרדו על העניין הזה. בעיריית תל אביב הרימו כוס בשמחה. סוף סוף העבודה הקשה שהשקיעו שם בהפיכתו של מצעד הגאווה התל אביבי למותג בינלאומי מקבלת גיבוי אמיתי מהממשלה.
אלא שלא עברו כמה שעות והתברר שדווקא הסכום הזה, המכובד כל כך, מרגיז מאוד את רוב הפעילים בארגוני הקהילה. ולא במקרה. מי שמכיר את הנתונים הבין מיד שנוצר כאן פער בלתי הגיוני: ארגוני הקהילה נתמכים בסכומים זעומים, וכל העבודה הקשה שנעשית בכל ימי השנה מתוקצבת על ידי הממשלה בלא יותר מ-3 מיליון שקל, שעליהם צריך להיאבק כל שנה מחדש. והנה, בשביל שופוני נמצא סכום חסר תקדים. באופן טבעי האצבע המאשימה הופנתה של ראש הממשלה ומפלגתו.
מדברים נורא יפה, עושים נורא מעט
כבר כמה שנים שהליכוד מנהל רומן מוזר עם הקהילה. למפלגה יש תא גאה פעיל ותוסס; ראש הממשלה מרבה להתגאות בפומבי בכך שישראל היא מקום טוב לקהילה הגאה, בוודאי המקום הכי נוח במזרח התיכון; לפני הבחירות האחרונות התבטא שר הביטחון באופן חד וברור בעד שוויון מלא לקהילה בכל תחום, כולל הכרה במשפחות חד מיניות; נתניהו עצמו פרסם סרטון שבו הוא קורא לחברי הקהילה להצביע ליכוד, והשיא - חבר הכנסת אמיר אוחנה מכהן כיום כח"כ הימני הגאה הראשון וזוכה ליחס חם ואוהב במפלגתו.
הבעיה היא שמעבר לדיבורים לא נעשה הרבה. הליכוד לא עשה שום ניסיון להעביר חוקים שדרושים לקהילה, הממשלה לא דנה בענייני הקהילה, וגם במשרדי הממשלה עצמם אין באמת אוזן קשבת. יש פער לא נעים בין ההצהרות של ראש הממשלה לבין הביצועים שלו כלפי הקהילה, וככל שעובר הזמן זה נהיה יותר מרגיז. התחושה היא שהסכום שהקציב השבוע לוין, יותר משהוא בעד הקהילה, הוא חלק מהשימוש שעושה הממשלה בקהילת הלהט"ב בחו"ל כדי לפרק התנגדויות למדיניות שלה.
בחלקים גדולים בקהילה יש חשדנות גדולה כלפי הימין, וכלפי ראש הממשלה. הטענה היא שנתניהו מתעניין בקהילה רק במסגרת ניסיונותיו למנוע הקמת מדינה פלסטינית. כשלוחצים אותו לקיר באו"ם או בפורומים בינלאומיים, הוא שולף את קלף הלהט"ב, ומסביר כמה ישראל היא מקום נאור. אבל כשצריך לקיים דיון, אפילו עם הבית היהודי, שהיא מפלגה שאפשר להגיע איתה להסכמות, הוא נעלם. רק לתזכורת, בממשלה הקודמת היו הסכמות כאלה, בנט ושקד הצביעו בעד חוק הפרשנות בקריאה טרומית.
והנה עוד דוגמה. ביום שלישי לאחר פרסום הידיעה, ראיינתי בתוכנית הרדיו שלי ושל מרגול את השר לוין. כששאלתי אותו לגבי הפער בין התקציב לחו"ל למה שקורה בכנסת, הוא התחמק והסביר שהקואליציה מאוד מסובכת. "ומה דעתך האישית? אתה בעד הכרה במשפחות חד מיניות? בעד שוויון זכויות?", שאלנו. לוין לא הסכים לענות. הוא טען שדעותיו הפרטיות אינן רלוונטיות, יש מדיניות וקואליציה. ניסיתי ללחוץ אותו ולהגיד ששר הביטחון ואחרים דווקא לא פחדו להגיד דברים בקול רם. אבל לוין נשאר בשלו.
אנחנו יכולים לקלקל את המצעד ולא לבוא
יוצא שיש פער, שהופך בלתי נסבל, בין מה שאומרים למה שעושים. זה קצת, סליחה על ההשוואה, כמו שהיה עד לא מזמן עם ניצולי השואה. כולם דיברו בעד, ואז הפקירו אותם כאילו כלום. יותר מזה, אם לפני חמש שנים היה נראה שישראל היא גן עדן להט"בי, הרי שבשנים האחרונות, שבהן העולם מתקדם וארצות הברית הפכה למקום שמכיר במשפחות חד מיניות, נראה שאנחנו הולכים אחורה. נסוגים מהשורה הראשונה. ההצהרות שהיו מספקות לפני שנתיים, כבר לא מעניינות היום איש.
אז הרוחות סערו, האגודה העלתה פוסט עצבני, והיום (חמישי) נשלח מכתב זועם לראש הממשלה, שעליו חתומים רוב ארגוני הקהילה. היה גם מי שהציע להחרים את מצעד הגאווה. אם כל מה שמעניין את הממשלה זה מצעד גאווה שמצטלם יפה בעולם, אנחנו יכולים לקלקל, לא לבוא ולעורר סקנדל בינלאומי. תארו לכם את הכותרות בתקשורת העולמית, עם המילה המבהילה boycott: הקהילה הגאה בישראל החרימה את מצעד הגאווה!
הרעיון הזה הוא כמובן מעט מופרך, שהרי חגיגות הגאווה הן חגיגות של הקהילה עצמה. אבל יכול להיות שאנחנו מתקרבים לרגע שבו מצעד הגאווה יהפוך להפגנה ענקית נגד הממשלה ובעד שוויון זכויות. כל התיירים שיריב לוין יביא מחו"ל יגלו שחבריהם בישראל הרבה פחות מרוצים ממה שנראה בפרסומות. כמובן שזה לא צריך להיות ככה.
אם ראש הממשלה היה באמת רציני ביחסו לקהילה, יש הרבה מאוד דברים שהוא יכול לעשות. למשל לדאוג לתקציבים, למשל למנות סגן שר במשרדו שאחראי על עניני הלהט"ב ולתת לו תקציב. הוא יכול לשבת עם שר האוצר שלו ולראות כיצד מגדילים את תקציבי הארגונים השונים ואת התמיכות בפעילות ובסקטורים. הוא יכול לחייב את משרדי הממשלה להחזיק יועץ לענייני הקהילה הגאה, או לפחות לעבוד בתיאום מלא מול הארגונים הרלוונטיים. ובעיקר הוא יכול להתרכז ולנסות למצוא דרך להעביר את החוקים שהקהילה זקוקה להם. הגיע רגע אמת. בנימין נתניהו צריך לעשות משהו מעבר לסתם הצהרות, ויש לו ח"כ שהוא אפילו מחבב שיכול לשמש אותו ולעזור לו.
ח"כ אוחנה צריך גם הוא להתאפס ולמצוא לעצמו נתיב נבון. מאז שהוא נכנס לכנסת לא נשמע קולו בעניינים הרלוונטיים, והוא טרם מצא את הדרך להפוך לכתובת אמיתית בכנסת עבור הקהילה שלו. במיוחד על רקע אי הנוחות שעוררה ההתקזזות שלו בהצבעות על חוקים בעד הקהילה. בהמשך הוא עזר להעביר סכום כסף קטן וחד פעמי ממשרד הרווחה, אבל מצופה ממנו לעשות יותר ומהר. הסקנדל של השבוע אמור להיות קריאת השכמה לנתניהו ואוחנה. בוקר טוב לכם!