יהיה מסובך בבחירות הקרובות בתל אביב. לי באופן אישי, אבל נדמה לי שלכל הבוחרים. הקרב בין רון חולדאי לבין ניצן הורביץ יהיה קרב מעניין לא רק בגלל שתל אביב היא תל אביב, אלא גם בגלל שהמאבק ביניהם יציף הרבה מאוד דילמות שהן יותר מורכבות מהדילמות הרגילות של בחירות.
רון חולדאי הוא איש שמאל מובהק. הרבה מאוד אנשים הציעו לו בשנים האחרונות לעבור לפוליטיקה הארצית. רבים טענו שהוא הסיכוי הגדול ביותר של מפלגת העבודה להרים ראש. וחולדאי אכן מחזיק בערכים שמאליים. אפשר תמיד לטעון שהוא לא עשה מספיק למען יפו ולמען בעיות הפליטים הזרים, אבל במאבק בינו לבין הורוביץ, שניהם באותו צד.
שלא כמו במאבק נגד דב חנין, או להבדיל ממאבק אפשרי נגד נציג ימין, הדיון כאן הוא יותר על סגנון – על השאלה איך באמת מיישמים בתל אביב שוויון אמיתי בין יהודים וערבים; איך מנהלים את יפו כך שהיא לא תהפוך למקום שבו יהודים עשירים מדי פוגשים ערביים עניים מדי, וגם איך מאזנים בין הצורך לתת לפליטים המהגרים תנאי חיים אנושיים, אך בו זמנית למנוע את הפיכת הדרום לאזור בלתי נסבל לתושביה הוותיקים.
ככל שנכנסים עמוק יותר לדיון הזה, מבינים שהכל יהיה בסופו של דבר קשור לדרך שבה דברים נאמרים ולהכרת תודה. בתקופת כהונתו של חולדאי הפכה תל אביב סופית לאחת הערים המדוברות בעולם. אמנים מתים עליה, תיירים חולמים עליה. תקליטנים, הומואים, אוהבי ארכיטקטורה, חובבי מסיבות – כולם שמעו על העיר הנהדרת והידידותית שכיף לעשות בה חופשה של שבוע.
פוליטיקה ישנה מול פוליטיקה חדשה
חולדאי כמובן לא עשה את זה בעצמו, אבל הוא בטח לא הפריע, ויותר מזה – נתן רוח גבית חזקה מאוד. אהבתו הגדולה לפרויקטים ולשיפוצים הפכה את שדרות רוטשילד, כיכר הבימה, אבן גבירול ועכשיו גם הטיילת לאטרקציות שהם היום. רק לאחרונה נפתח הגן השכונתי ברחוב קריית ספר, שהוא אחד הגנים החמודים ביותר שנוצרו יש מאין. הגן הזה מחדד את הדילמה סביב חולדאי עוד יותר. פעילי "עיר לכולנו" ואנשי דב חנין יטענו שרק בזכות המאבק שלהם קם הגן, בכספי עירייה, בלי שחלק מהשטח הופקע לטובת הקמת מתחם נדל"ן יקר.
יתרונו הגדול של הורוביץ הוא היותו איש מעודכן שמדבר בשפה חדשה. אין לו שום ניסיון ניהולי, אבל הוא בעד התושבים. הוא מדבר באופן נחרץ נגד הצדדים המכוערים של ההתעשרות החדשה, והוא בעד שתל אביב תהיה עיר יותר נעימה ויותר ידידותית לתושביה. משפטים שכמובן גם רון חולדאי יסכים איתם מיד. שהרי חולדאי אינו ראוותן או נובוריש, וגם הוא לא גר במגדלי אקירוב. הבעיה שבעיני רבים הוא נתפס כאיש שאוהב מגדלים כמהות.
בחודשים הקרובים כשהמאבק יפרט לפרוטות ויישאלו שאלות ספציפיות, אפשר יהיה להבין מה באמת ההבדלים בין השניים. כשהורוביץ טוען שהוא יפתור את בעיית החנייה, למה בדיוק הוא מתכוון? האם הוא יצליח להקל על רישום עסקים? למנוע הקמת מגדלים נוספים? ובעיקר – מה יהיה עם מחירי הדיור בעיר, והאם לראש העיר יש בכלל השפעה אמיתית בנושא.
הומו של כבוד
אבל בסופו של דבר הדילמה הקשה ביותר, שהיא גם הדילמה הפרטית שלי, היא שאלת הנאמנות. סוגית השכר והעונש. ניצן הורוביץ הוא הומו. הרעיון שראש העיר של תל אביב יהיה הומו מחוץ לארון, כמו בפריז וברלין, הוא רעיון משגע. הגשמת חלום שמי בכלל האמין שיתגשם. סמל נהדר לתל אביב כסיכוי של ישראל להיות מקום נורמלי יום אחד. הבעיה היא רק שרון חולדאי הוא הפוליטיקאי שתרם יותר מכל אחד אחר להתגבשות הקהילה הגאה, ולהפיכת תל אביב לעיר כה ידידותית ללהט"בים.
לצד שולמית אלוני ויעל דיין, חולדאי הוא אחד משלושת הפוליטיקאים החשובים ביותר בתולדות הקהילה. את העובדה שהומו יכול לרוץ בכזאת נון שלנטיות לראשות עיריית תל אביב, אפשר לזקוף גם לזכותו. אם להגיד את זה ביותר בוטות: רון חולדאי הוא הומו של כבוד. וכאן עולה ביתר חדות השאלה מה אתה עושה כמצביע להט"בי. איך אתה מודה לחולדאי על התמיכה, על השנים היפות. על כך שהיה ראש העיר הראשון שנתן כסף למצעדי הגאווה, הראשון שתלה דגלים גאים בתל אביב, והאיש שהעניק לקהילה את המרכז הגאה בגן מאיר. האם הצבעה מסיבית של הקהילה נגדו לא תחשב לתקיעת סכין בגב?
הורוביץ אומר שהוא אינו נלחם בחולדאי. הוא גם מודה שחולדאי היה ראש עיר לא רע. לטענתו אחרי 15 שנה נכון לרענן את המערכת ולהכניס שינוי. שינוי יהיה טוב ויזרים דם חדש ואנרגיה חדשה. שזה טיעון לא רע כשלעצמו. למה כהונת נשיא המדינה מוגבלת לשבע שנים וכהונת ראשי עיר אינה מוגבלת כלל? אז האם חולדאי הוא זה שצריך לשלם את המחיר על כך שאנשים אוהבים לחדש?
מערכת הבחירות בתל אביב עוד לא ממש התחילה. סכינים אמיתיות טרם נשלפו. והקרב עדין אינו בשיאו. צריך לתת לשני האנשים הטובים האלה צ'אנס להסביר מדוע הם צודקים. יש לנו הרבה זמן להקשיב ולשאול שאלות. למרות שנדמה לי שבסופו של דבר השאלה המרכזית תישאר אותה שאלה. שאלת הנאמנות.