רק כדי שתקבלו פרופורציה למה שעומד מאחורי שישים המיליונים האלה, מלכת הפייסבוק היא ריהאנה עם 80 מיליון עוקבים, גאגא שנייה אחריה, קרוב מאוד לקייטי פרי. ג'סטין ביבר רק מעט מאחוריהן עם 57 מיליון וביונסה מיד אחריו עם 52. לבריטני ומיילי סיירוס יש 32, ולמדונה, אם רציתם עוד הוכחה שהיא כבר לא מעניינת צעירים, רק 14 מיליון. לגאפ, אגב, יש בסך הכל שישה מיליון עוקבים.
במילים אחרות, כאילו שלא ידענו, ליידי גאגא היא עסק עצום שמגלגל כמויות כסף מטורפות. הירחון פורבס הציב אותה בראש רשימת הסלבריטאים העולמיים המכניסים ביותר לשנת 2013 עם הכנסות של 80 מיליון דולר, עשרים יותר מג'סטין ביבר שנמצא במקום השני. לכן עובדים כרגע מאות אנשי שיווק בכל העולם כדי למקסם את ההכנסות מהדיסק החדש. כך למשל את הסינגל החדש "Do What You Want", דואט מעולה עם אר. קלי, קיבלו להורדה חינם כל מי שהזמינו מראש את האלבום החדש.
גם שיטות השיווק של הליידי מרתקות: חלק מהשירים החדשים, למשל, הושמעו לקהל בהופעות שונות בשנה האחרונה, ולאחר מכן נתבקשו המעריצים להביע דעה. רק לפני כמה שבועות הציעה גאגא למעריציה להחליט איזה מבין שני השירים שהועלו לאתר שלה, ישוחרר בתור הסינגל הבא. את ההחלטות הגדולות עדיין מקבלים מנהלי הפופ, אבל פתאום גם למעריצים בפייסבוק יש כוח השפעה.
תעשיית הפופ החדשה שגאגא מובילה מכתיבה שורה של חוקים חדשים. החוק העיקרי הוא האמונה שכדי לעשות הרבה כסף הכוכב צריך לקבל חופש מוחלט, ורוח גבית כדי להשתולל ולהשתגע ככל האפשר. כמו שכתב מישהו באחד הבלוגים "להיות משוגע זאת השמרנות החדשה". אז ריהאנה היא "מופרעת" שמאחרת ומבריזה. ליידי גאגא לוקחת את הטירוף לצד האמנותי.
את הדיסק החדש הקדישה הכוכבת ללא פחות מאשר אנדי וורהול. אחרי רף יומרות גבוה שכזה, היא שכרה את האמן ג'ף קונס (זה שהצטיין כל כך עם צ'יצ'ולינה), לבנות בובה בדמותה שתעצב את עטיפת הדיסק. התוצאות אכן מהממות. העניין הזה לא מקרי אצל גאגא. מרגע שהחלה להצליח בגדול, למדה לבחור נכון מעצבים ואמנים לעבוד איתם. התלבושות/תמונות/סרטוני וידאו שלה משקפים תמיד את הקצה העליון של היצירה העכשווית.
זה הרגע לדבר מעט על השיר הפותח את האלבום, "Aura". זה לא באמת להיט ענק, יותר טיזר. אין לו פזמון מצוין כמו ללהיטים הגדולים של גאגא, אבל זה שיר ממזרי מאוד, וכפתיח לאלבום הוא עושה את העבודה. זה מתחיל בגיטרה באווירת מערבון ספגטי, אבל עם טוויסט, ואז הגיטרה הופכת קצת מזרחית, ונוסף עליה ביט חזק וכובש. את השיר הזה כתבו והפיקו עם גאגא עמית דובדבני וארז אייזן מ”אינפקטד משרום". בהחלט, גאווה ישראלית.
הטקסטים אמורים לתת כיוון לגבי מה גאגא בעצם חושבת כרגע. "אני לא עבד נודד, אלא אישה שעשתה בחירות בחיים", היא מסבירה בהתחלה ואחרי שהיא מעליבה את איבר המין הקטן מדי של מישהו שהיה איתה, היא מציבה את ה-שאלה של האלבום "האם אתם רוצים לראות אותי ערומה?" ויותר מזה "האם אתם רוצים לראות מי הנערה שמסתתרת מאחורי האאורה?". התשובות אגב יגיעו בהמשך. אבל בינינו? מדובר בעצם בבחורה שרוצה לדבר הרבה על חיי המין שלה. ולבלבל את המוח. כל מי שהיה בהופעות שלה יודע שמשנה לשנה היא נואמת בין השירים נאומים ארוכים יותר ומשעממים יותר. על גבול הטרחנות.
ואנשים מקשיבים. כדאי להזכיר שחלק מרכזי מההצלחה של גאגא היה ביכולת שלה לתת כותרות לעולם החדש והמשתנה דרך שירים. "פפארצי" הוא השיר הטוב ביותר שנכתב בעידן הזה על יחסי מפורסמים עם תקשורת ומעריצים. ב"Born This Way" הצליחה גאגא לכתוב את ההמנון החדש של בני הנוער הגאים ברחבי העולם וגם של כל בני הנוער שמרגישים שונים וחריגים. בתמורה היא הפכה לגיי אייקון הגדול ביותר של להטבי"ם מתחת לגיל 25 (המבוגרים יותר כמובן שומרים אמונים למדונה).
על הרקע הזה האכזבה הראשונה מ"ארטפופ" היא שאין בו שיר מהסוג הזה, שמסמל תקופה. גם אין באלבום הזה אף שיר מדהים, כזה שיכול להתחרות על התואר של אחד משלושת השירים הטובים של גאגא. זה לא אומר שזה דיסק רע, חלילה. הוא דווקא כיפי מאוד.
השיר הכי טוב באלבום הוא "dope", בלדת פסנתר אקוסטית, בניחוח רוק אמריקאי מסורתי. מי שראה את גאגא בהופעות, יודע שעל במה היא נשמעת חלק גדול מהזמן כזמרת רוק מיושנת, בסגנון פט בנאטר. היא משוויצה בקול החזק שלה ומשתמשת בו באופן שנוגד כמעט לחלוטין את האימג' העכשווי שלה. גאגא אינה שרה כמו זמרת EDM (אלקטרוניק דאנס מיוזיק) אלא כמו זמרת אמריקאית מבר של מלון. ויש בזה הרבה חן.
אם כבר מזכירים את "dope", הביצוע המרגש של גאגא בשיר הזה, מזכיר מאוד את רגע השיא בהופעה של גאגא בגני התערוכה. כזכור היא הגיעה לכאן די בתחילת הדרך, עם כמה רקדנים לא מי יודע מה וכוריאוגרפיות זולות שנתנו תחושה של פופ בינוני וסטנדרטי. רק שאחרי שעה, היא נשכבה על הפסנתר, ותוך נגינה באצבע אחת בלבד, על אותו תו, במשך רבע שעה, היא נתנה ביצוע בלתי נשכח ל"poker face". והבהירה לכל מי שלא הבחין, שמדובר בליגה אחרת.
נחמד לגלות שבתוך כל הבלאגן מצליחה גאגא לייצר בלדה אחת קורעת. גם השיר העוקב בדיסק "gypsy" הוא כמעט בלדה, ומאוד מוצלח. חמודים מאוד הם גם שני שירי האופנה "donatella" ו"fashion!", שביצירתו השתתף גם דיוויד גואטה, מה שהופך אותו למועמד ודאי לסינגל מוצלח מאד. ואם הזכרנו הוספת אלמנטים, השיר הכי מיותר בדיסק הוא "jewels n drugs" שבו מנסה גאגא להיות ראפרית. זה לא מביך, אבל גם לא מוביל לשום מקום.
אז חבל שאין בדיסק החדש איזה שיר אחד שבאמת שווה את כל הרעש. אבל יש לא מעט שירים חמודים, שידחפו למחזור הדם שלנו אם נרצה וגם אם לא. לא בטוח שהדיסק הזה יצליח ברמה של קודמיו, יתכן שידרשו עוד שמלות מבשר ויותר מזה כדי להאכיל את המפלצת, כמו שקוראים לזה. ההמונים הרעבים ללחם ושעשועים לא יסתפקו במה שיש בשירים שבדיסק. יהיה מעניין לראות איך הסוחרים הממולחים וגאגא עצמה, שהרי היא בסוף זאת שממציאה את כל השטויות של עצמה, יתמודדו עם זה.
עכשיו הקשיבו לרעש. בארצות הברית ואירופה הוא ילווה בהופעות פרומו, וסקנדלים. רק לפני שבוע הופיעה גאגא באקס פקטור האנגלי. את השיר "venus" היא שרה מחופשת לוונוס של בוטיצ'לי, ואז המשיכה לשיר את הסינגל החדש. בתום ההופעה היא גם דיברה עם המנחה והסבירה לו ש"היה נורא קשה להתפרסם כל כך מהר, ולכן אני בעיקר אוהבת הופעות מול קהל" ואחר כך עשתה סולחה בשידור חי עם השופטת שרון אוסבורן, שעם בתה קלי, ששייכת ל"משטרת האופנה" של ערוץ אי, היא רבה כבר שנתיים.
100 תלונות הגיעו לנציב תלונות השידור הבריטי על כך שגאגא לא הייתה לבושה מספיק. אף אחת מהתלונות אגב, לא הייתה על זה שלגברת יש כנראה תיאבון בריא, מה שניכר בבטן החמודה שלה, ובירכיה הנדיבים. אלינו יגיעו רק קטעי הרשת וההדים. ככה זה כשאתה לא חלק מהמשחק האמיתי. בכל מקרה בשנה הקרובה יהיה הרבה גאגא באוויר. ואולי עם קצת מזל, היא אפילו תנחת כאן במסגרת סבוב עולמי.