נפתלי בנט הוא לא הומופוב. הוא אולי ימני הזוי ומשיחי, שחושב שאפשר לעשות כאן דרום אפריקה ויהיה כיף, אבל הוא לא הומופוב. לקריאה שלו ליאיר לפיד ומפלגת העבודה להציב את הנישואים החד מיניים כתנאי לכניסה לממשלה הבאה היה טון לא נעים. זה עדין לא הופך אותו לשונא הומואים. ואגב בנט עצמו התגאה לא פעם בחבר מאוד קרוב שהיה לו בצבא, ואף קרץ וסיפר שהם ישנו די צמוד באותו אוהל. ולא, אנחנו לא רוצים לדעת את הפרטים.
מה זה אומר שהוא לא הומופוב? זה אומר שברמה האישית אין לו, לדעתי, שום רתיעה/חוסר נחת מכל חלקי הקהילה הלהט"בית, לא כקבוצות ולא כפרטים. והוא מבין שאנחנו אזרחים שווים לפחות כמוהו. הבעיה היא שנפתלי בנט הוא לא אדם פרטי, וכפוליטיקאי שהוא פחות חכם ממה שהוא חושב, הוא עשה בשבועיים האחרונים מלא טעויות שהפכו אותו בעיני רבים לפוליטיקאי הומופוב.
שר הביטחון מתייצב לימין הקהילה
זה נכון שרוב הרבנים האורתודוקסים לא חושבים שמשפחה חד מינית היא משפחה. אבל הם גם חושבים שמי שנוסע בשבת ולא מפריד בשר וחלב הוא פושע. האם בנט אמר משהו נגד חילונים שנוסעים בשבת? האם הוא מעוניין לעגן בחוק אי נסיעה בשבת? העולם השתנה. ישראלים יכולים היום להתחתן בחו"ל ולהירשם בארץ כמשפחה חד מינית. זה אגב הכי קל. ובמשרד הפנים זה אוטומטי. לכן הדעה של בנט הופכת להיות סתם חשוכה. וכשאיילת שקד אומרת שמי שבעד נישואים חד מיניים שלא יצביע לבית היהודי, הרבה צעירים מבינים את זה כפשוטו.
מה שנחמד הוא שהסרטון הזה הביא מיד לתגובת נגד. שר הביטחון משה יעלון יצא בקמפיין ממומן ברשת שבו הוא מסביר שהוא בעד שוויון זכויות מלא לקהילה. אם לא הבנתם עד עכשיו, הנושא הזה של זכויות הקהילה הלהט"בית, והיחס אליה, הוא אחד הנושאים הכי חמים בבחירות האלה. אין כמעט יום שהוא לא מייצר ידיעות מרכזיות, והדיונים סביב היחס לקהילה עולים לטונים מאוד גבוהים. הקהילה מצידה יצאה לרחובות בכל הכח. שני אירועים של הבית היהודי פוצצו. אביעד קיסוס ברדיו, אסי עזר והראל סקעת ברשת קראו לא להצביע להם. ועוד לא אמרנו אף מילה על הרעש בפייסבוק ובשאר הרשתות החברתיות.
אפילו בוז'י כבר עצבני
האם באמת זכויות הקהילה הלהט"בית הן נושא כזה חשוב? לא. הדיון הוא בכלל לא על זכויות. הדיון הוא על זכויות אדם באופן כללי. ההומואים, הלסביות, הטרנסים והבי-סקסואלים הפכו למין נייר לקמוס שדרכו קל להבין את היחס של מישהו לזכויות אדם. הדיון בנישואין חד מיניים, יותר משהוא דיון על העניין עצמו הוא דיון בשאלה האם אתה נאור, מקבל את האחר, מחפש חברה שוויונית, או שאתה חשוך, שונא זרים, או ערבים, שונא את כל מי שהוא לא אתה. לא דמוקרט.
אם מנסים לדרג את המפלגות ביחסן לקהילה, בניסיון להחליט למי להצביע, הדרוג יכול לצאת מפתיע. הרי ברור שהמפלגה שבאמת קידמה את ענייני הקהילה בקדנציה האחרונה היא יש עתיד. עם כל הכבוד למרצ, מה לעשות שהכח נמצא בסוף בממשלה. ואם כמו במקרה של יש עתיד, מנצלים אותו נכון, אז שרה כמו יעל גרמן יכולה עשות מהפך אמיתי וחשוב ביחס לטרנסים.
מה שיש עתיד צריכה לעשות כדי להשלים את המהלך זה לעקוף את כולם ולהכניס שני מועמדים מהקהילה למקומות ריאליים. את זהורית שורק שהיא לסבית דתיה וראש התא הגאה שלהם, ואת אסף וייס, שהיה היועץ של גרמן ותפר במו ידיו עסקאות פוליטיות מסובכות סביב עניני הקהילה. אם אחד מהם יוצב במקום גבוה והשני במקום שהוא על גבול הריאלי, יש מצב שהקהילה תתגייס עבורו.
אז הבית היהודי הם אולי מפלגה הומופובית. אבל מפלגת העבודה היא כרגע לא אלטרנטיבה אמיתית ללהט"בים. וזה רק ילך ויסתבך. ונפתלי בנט? אם הוא באמת רוצה לצאת מהפינה שנקלע אליה הוא צריך לסגת מעניין הנישואין ולמצוא דרך אחרת להתייחס לזה. נדמה לי ששיחה סגורה עם כל חברי הרשימה שלו על מה הגיוני ומה לא הגיוני להגיד בנושא, תהיה התחלה טובה.
אבל זה לא יספיק. אם הוא או איילת שקד לא יבצעו איזה מהפך רעיוני בעניין הזה, הנישואים של הומואים יעלו להם באובדן מנדטים מאוד כואבים. ואולי זה דווקא טוב. איך לומר בעדינות, הרי לא מדובר במפלגה שאני מעודד.