כשראיתי אמש את הריאיון שהעניק שר החינוך הטרי, הרב רפי פרץ, ב"חדשות 12", הייתי מזועזע לחלוטין. אין דרך יפה להגיד את זה: פרץ יצא אהבל גדול.
אני משתדל לא להיכנס לוויכוח על טיפולי המרה לבנות ולבני הקהילה הגאה - אבל מקבל את התפישה שמדובר בשיטה שהיא לכל הפחות לא יעילה ועלולה לגרום לנזק. יש האומרים שהיא ממש מסכנת חיים.
בנושא הזה רוב הפסיכולוגים היום אומרים הפוך ממה שהם אמרו לפני 30 ו־40 שנה. לכן, קשה להישאר אדישים לדברים שאמר פרץ בנושא.
אין לי כל כוונה להגן על הרב. בתור שר חינוך הוא צריך לשמור על ממלכתיות. מה שקרה באותו ריאיון לדנה וייס הוא לא פחות מפיגוע אלקטורלי. מי שלפני רגע נכנס לראשונה למשרד ממשלתי רץ לתוך שדה מוקשים, ולא פספס אף מוקש בדרך אל הסערה שבמרכזה הוא נמצא כעת.
לא ברור לי למה עשה את זה - הרי הוא בהחלט יכול היה להתחמק מלענות ישירות על השאלה הזו, להפריד בין דעותיו האישיות לבין תשובה ממלכתית, הראויה להיותו שר בממשלה - אבל לא עשה את זה.
עם זאת, אפשר גם להוריד במעט את מפלס הפליאה. מי שאמר את הדברים הוא, איך נאמר, לא גל אוחובסקי. רפי פרץ הוא רב חרד"לי, תלמידו של הרב יהושע צוקרמן מישיבת הר המור, ותפיסתו קרובה לחרדיות. צריך לקחת אותו מתוך תמונת עולמו. כך או כך, את מה שהוא אמר אמש גם מורה חילוני היה אומר לפני עשור או שניים לכל היותר.
אל תטעו לחשוב שפרץ הוא הקיצוני שבחבורה. הרב לפחות מכיר בסוגיה, בניגוד לשותפיו בקואליציה. גם בש"ס וגם ביהדות התורה יגידו דברים חריפים על קהילת הלהט"ב, עד כדי התעלמות והחרמה טוטלית שלה.
ואחרי שכתבתי את כל זה, אני חייב להגיד שכל מה שקורה סביבנו גורם לי בעיקר לתחושת חרדה מגורלו של חופש הביטוי. זה לגיטימי שנכנסו בשר החינוך - בכל זאת הוא עשה 'פאוול' רציני ואנחנו בתקופת בחירות - ואכן, כל תוכניות האקטואליה עסקו בזה.
אני לא אומר שהמתקפה לא מוצדקת אבל כן חרד מהחופש שנפגע פעם אחרי פעם לבטא דעות, לכל הכיוונים. ראו מה קורה: בכל פעם שאדם אומר משהו מצד אחד, יהיה מי שיזדעזע עד עמקי נשמתו ויזעק על הדברים מהעבר השני. התוצאה: קמה כאן משטרת מחשבות ואוי לנו אם נצא מגבולות החוקים שלה.
את המחיר לדבריו משלם פרץ בספין גדול על חשבונו. מעניין מה היה מוכן לעשות כדי להמיר אותו.