ישנם שלושה טיעונים עיקריים היכולים להישמע מצידם של המתנגדים לעסקת גלעד שליט. אחד מגיע מעולם המוסר והצדק, ושני האחרים מחזית הביטחון.
הטיעון המוסרי ברור. אין זה צודק ואין זה ראוי לשחרר רוצחים מתועבים עם דם על הידיים, אנשים שקטלו במו ידיהם עשרות חפים מפשע. שחרורם מנוגד לכללי המוסר האנושי ויש להמשיך ולהחזיק אותם במאסר, גם אם המחיר יהיה ויתור על גלעד שליט. גם אם אינני מסכים עם הטיעון הזה, אני יכול לקבל אותו. השקפה מוסרית היא עניין אינדיבידואלי - יש מי שיראה בהצלת חייו של חייל את חזות הכל, ויש מי שיאמר שהאיסור לשחרר רוצחים גובר כאן. הוויכוח כאן הוא פילוסופי, אולי אפילו יהודי, אבל הוא ויכוח ראוי ולגיטימי.
המקום שבו הוויכוח על עסקת שליט מפסיק להיות ראוי ולגיטימי, הוא המקום שבו מנסים לשכנע אותנו שביצוע העסקה יפגע בביטחוננו. שאם שליט יחזור, רבים אחרים ישלמו על כך בחייהם. זהו טיעון דמגוגי, המנצל חששות ופחדים טבעיים שנטועים בכל אחד מאיתנו, אבל איננו מתבסס על שום עובדה או מציאות קיימת.
מה בעצם אומרים לנו אבירי הביטחון? שאם נשחרר את הרוצחים, הם יחזרו לרצוח למחרת בבוקר, יהיה כאן גל טרור ונהרות של דם יישפכו. אפשר להבין מכאן שאם שליט ימשיך להירקב בבור של החמאס, נהיה בטוחים ומאובטחים. איזו שטות! בכדי לבצע פיגוע טרור לא צריך יותר מאשר צעיר ערבי פנאט המקבל פקודה, עוטה על עצמו חגורת נפץ ויוצא להתפוצץ בקניון או באוטובוס. זו הטרגדיה הגדולה במלחמה בטרור. זו העוצמה שבחולשה. כל אחד יכול לבצע פיגוע טרור בכל רגע. לא צריך ידע מיוחד, והידע המיוחד הזה לא נמצא במוחותיהם של הכלואים בבתי הסוהר הביטחוניים בישראל.
גם הטיעון שבבתי הכלא יושבים מנהיגי הטרור שברגע שישתחררו יוציאו לדרך את חוליות הרצח הבאות, מתעלם ביודעין מכל מה שאנחנו יודעים על מדיניות הטרור של אויבינו. על פיגועי טרור לא מחליטים אינדיבידואלים כאלה או אחרים. זו החלטה של הנהגת החמאס שיושבת בעזה ובדמשק, והיא יכולה להתקבל בכל רגע, עם או בלי האסירים שיושבים בכלא. שלא לדבר על כך, שגם בשבתם בכלא מצליחים מנהיגי הטרור האלה לשלוט ולהעביר פקודות והוראות, והם בוודאי אינם מנוטרלים מהעולם.
אולי צה"ל יתחיל לחטוף פלסטינאים?
הטיעון השלישי, גם הוא ביטחוני, אומר שאם ניכנע לתנאי החמאס הוא ימשיך ויחטוף חיילים. נו באמת. ומה יעשה החמאס אם לא ניכנע? יניח את נשקו? יתחיל להתקיף אותנו במטוסים ובטנקים? אולי בנשק גרעיני? זהו הכלי הנתון בידיהם של ארוני טרור. הם חוטפים משמע הם קיימים, והם יחטפו תמיד, כי זהו אחד מכלי הנשק האפקטיביים הנמצאים בידיהם של החלשים בבואם לעקוץ בחזקים. מי שלא מוכן לקבל את כללי המשחק האלה, מוזמן להתחלף - בואו ונהיה אנחנו ארגון שחוטף ערבים, והם יהיו מדינה וצבא שיש לה מטוסים, צוללות וכורים גרעיניים.
יש לא מעט אנשי ביטחון המתקוממים על הצבת הטיעונים האלה בפיהם של המתנגדים לעסקה. עמי איילון, כרמי גילון, אמנון ליפקין שחק ואחרים יודעים למה הם כועסים. הם יודעים שיש מי שנושא כאן את שמו של הביטחון לשווא, רק משום שהוא מרגיש שאין לו טיעון חזק ומוצק יותר כנגד ביצוע העסקה. כולם הרי יודעים שיש שתי אלטרנטיבות: לקבל, פחות או יותר, את תנאי החמאס, או לוותר על גלעד שליט. מי שאין לו אומץ לומר את זה, ולא מרגיש שהוא רוצה או יכול להשתמש בטיעון המוסרי, ממציא טיעונים ביטחוניים תלושים מהמציאות.
הבעיה העיקרית היא אצל מקבלי ההחלטות, שלא לומר מקבל ההחלטות מספר אחת. לראש הממשלה בנימין נתניהו אין את האומץ להביע דעה נחרצת בעד או נגד העסקה. הוא מגמגם, מלעלע וזורע תקוות שווא ובעיקר לא יודע להחליט ולהכריע. מדינה שבה אין שליט אמיתי, המסוגל לקבל החלטה קשה ולעמוד מאחוריה, גורלו של שליט השבוי נראה עגום יותר מתמיד.
האם שחרור גלעד שליט יגביר את הטרור? ספרו לנו את דעתכם בטוקבקים