קצת קשה לומר על רוב הצעות החוק שמוגשות בתקופה זו בכנסת שהן ממש צו השעה, אבל עוד יותר קשה שלא לכנות כך את הצעת החוק של ח"כ ליה שמטוב, שתחת הכותרת "אינטרנט בטוח" מבקשת לעשות סוף סוף סדר בעולם האינטרנט, ולחסום מראש גישה לתכנים פורנוגרפיים ואלימים במיוחד, אלא אם כן הגולש ביקש זאת במיוחד.
האמת היא שבעולם מתוקן מראש לא היינו מגיעים למצב כזה. כמו שאלכוהול וסיגריות לא נמכרים באופן חופשי לקטינים, וכמו שיש רגולציה על תוכן שיווקי בטלוויזיה, כך מישהו צריך להבין שצריכים לשים גבולות גם באינטרנט. הנגישות הנוכחית לתוכן פרובוקטיבי, לאלימות קשה ולסמים קשים, נראית כמו בדיחה הזויה במיוחד. היום ילד בן שמונה יכול בקלות להגיע לאתרים שלא מתאימים גם לבני 80. איך זה קרה? כבר לא משנה, העיקר הוא לאמץ בחום את הצעת החוק החדשה, ולהתחיל להבין שיש להציב גבולות הגיוניים גם ברשת.
והגבולות, למקרה שלא שמתם לב, כבר מזמן אינם. נתוני ועדה שהוקמה בנושא חשפה כי לא פחות מ-60% מבני הנוער בגילאי 9 עד 15 נחשפים כיום לתכנים פורנוגרפיים קשים. אני לא רוצה לדמיין מהם האחוזים בקרב בני 15 ומעלה, אך בכל אופן, במסגרת הדיונים על הצעת החוק סיפרה ח"כ שמטוב כי במהלך שיחות עם מומחי אינטרנט גילתה כי כבר בגיל 6 ילדים רבים נחשפים לתכנים קשים. כמובן שחלק מהם זוכה להטרדות מיניות מצד מבוגרים, בגלל שחלק מההורים לא מעלים על דעתם שיש להציב גבולות ברשת. לכן הידיעה על סמנכ"ל חברת ההיי-טק שנעצר בחשד לפדופיליה היא לא הראשונה, ובטח שלא האחרונה בתחום.
הגרוע מכל הוא שהורים מודעים לבעייתיות, אך בפועל כמעט ולא עושים דבר. הראיה לכך היא סקר שהוזמן ע"י הארגון העולמי נגד פורנוגרפיה, Fight The New Drug, ובוצע ע"י מכון דחף. תוצאות הסקר מראות כי 70% מהציבור בישראל תומך בחוק ללא עוררין, למרות שצוין בשאלת הסקר כי "מנגד יש הטוענים שחוק זה פוגע בחופש הפרט". כולם מבינים שהמצב כיום בעייתי, אך לא רבים משכילים לעבור אל ספקיות האינטרנט המסונן – אינטרנט רימון ונט-צח – ובינתיים נשארים עם אינטרנט פרוץ ללא מגבלה מינימלית, לפחות עד שהכנסת תואיל בטובה לאשר את החוק הכל כך מתבקש.
לפחות הבושה נשארה
מנגד יש את המתנגדים, שתחת אמתלה או דיבורים גבוהים על "פגיעה בחופש הפרט", "תראו איך הפכנו לאירן" ושאר פנינים, מעוניינים לשמור את זכותם לגלוש באתרים כאלה מבלי שייאלצו חלילה לפנות אל ספק האינטרנט בבקשה לפתוח את הגישה עבורם. כלומר, במקום שייאלצו לבצע שיחת טלפון לא נעימה, הם מוכנים למצב שבו כל ילד בישראל יוכל להגיע בקלות לאותם אתרים.
מצחיק, ולמעשה גם בעיקר עצוב, לראות כיצד אנשים משכילים, רציניים לכאורה, יוצאים למתקפה נגד חוק מצוין שיכול להגן על ילדיהם-שלהם, והכל על מנת שלא ייאלצו חלילה להתקשר אל ספקית האינטרנט באופן חד פעמי ולהזדהות ככאלה שגולשים באותם אתרים. רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, שהיה ידוע בכינוי "סנגורם של ישראל" מאחר ונהג למצוא תמיד נקודות זכות בזולת, היה בוודאי מוצא צד חיובי בכך: לפחות הבושה נשארה אצלם איפשהו.
מפתיע גם לגלות שאיגוד האינטרנט הישראלי, שהיה אמור להיות מראשוני התומכים בהצעת חוק כזו, פרסם תגובה תלושה מהמציאות שבה נאמר כי "המסנן אינו תחליף להגברת הסמכות ההורית ופיקוח חינוכי, הן בבית והן בבית הספר. יש צורך בשיח והבנה משותפת של הסיכונים והיתרונות. בנוסף, סינון גורף עלול לפגוע בחופש הביטוי ובחופש העיסוק". כמה מביך לראות כיצד אנשים מבוגרים מנסים לשלוף תירוצים כל כך ילדותיים ולא ריאליים על מנת להימנע מהצבת גבולות. האם מישהו שם באמת מאמין ש"שיח והבנה משותפת של הסיכונים והיתרונות" תמנע מבני 15 לגלוש באותם אתרים כשהם לבד בבית? האם מישהו שם באמת מאמין שחופש העיסוק (?!) מאפיל על החופש של הילדים לגלוש באתרים נקיים מתוכן של מיניות בוטה או אלימות קשה?
אני לא ממש מתחבר לחלק מהפעילויות של ח"כ ליה שמטוב, ובטח שלא למפלגתה ישראל ביתנו, אבל קשה שלא להצדיע לה על הצעת החוק הזאת. אני רק מקווה שגם חברי הכנסת ושר התקשורת יתמכו בחוק, גם אם יש גורמים "ליברלים" שעבורם הזכות שלהם לגלוש באתרי פורנו נמצאת הרבה מעל זכותם של ילדינו לסביבה אינטרנטית בטוחה, נקייה ובעיקר שפויה.