מרגילים אותנו לשנוא אותם, מטפטפים לנו שהם פרזיטים, מציירים אותם כמפלצות - ואנחנו אוכלים את הכל בשקט, ובסוף מבקשים עוד. תגידו לי אתם - איך חלקים גדולים מהציבור הישראלי מאמינים לכל הרעל שהתקשורת הישראלית מפזרת על החרדים? איך אנחנו עיוורים מכדי להבין שמדובר בהסתה נגד אחינו, בשר מבשרינו?
בשבוע שעבר הממדים הגיעו לשיא. כמעט כל כלי המדיה במדינה התגייסו למשימה אחת פשוטה: לטרפד את הסעיף בחוק המקצה 111 מיליון ש"ח כאבטחת הכנסה לאברכים מעל גיל 30, ללא רכב, שיש להם שלושה ילדים לפחות. למען הסר כל ספק, לא מדבר בתקצוב חדש: כל ממשלות ישראל ב-30 השנים האחרונות העניקו את התקציב הזה. אלא מה, בג"צ הורה שיש לעגן את הסעיף באופן רשמי בחוק, וזה בדיוק מה שהממשלה מנסה לעשות - להמשיך את הסטטוס-קוו כפי שהיה ב-30 השנים האחרונות. כן, על זה כל המהומה, על המשך הסטטוס קוו.
דע את האויב
אני לא חרדי, לא רואה את עצמי הולך בעשור הקרוב עם כיפה שחורה וגם לא חי בקהילה חרדית. אבל מבחינתי החרדים הם האחים היקרים שלי. הם אלה שמשמרים את התורה בעם ישראל באופן הכי אדוק שאפשר. נכון, יש חולאים שונים בחברה החרדית, אבל ככלל מדובר בחברה איכותית; כזו שמקפידה על חינוך טוב לילדים; כזו שאחוזי האלימות, הסמים והאלכוהול בה נמוכים עשרות מונים מאשר בחברה החילונית; כזו שמנותקת מתרבות ההבל והריק; כזו שמנסה לשמר את היהדות האותנטית. כן, יש בה כמה אנשים בעייתיים, אבל בכל זאת, הם אחיי האהובים ולא אויבים, כפי שחשים כלפיהם חלק מהיהודים שקיבלו יותר מדי ארס והסתה מאינפוזיית התקשורת. בכלל, בשנים האחרונות למדתי כלל חשוב לחיים: קיצוניות - גם מהצד החילוני וגם מהצד הדתי - היא דרגה נמוכה. אהבת ישראל והתבוננות על החיוב ולא על השלילה שיש בזולת, הם דרגה הרבה יותר גבוהה, והרבה יותר קשה להשגה.
במקום להסביר לכם עד כמה חשוב שתהיה קבוצה קטנה שמשמרת את לימוד התורה, ושהחרדים דואגים לעצמם בדיוק כמו החילונים, אני רוצה לנבור טיפה בתקציב המדינה לשנים הקודמות והקרובות, ולגלות על מה עוד אנחנו משלמים. על לא מעט דברים שהציבור החרדי כלל לא נהנה מהם במקרה הטוב, ועל דברים שמנוגדים לאמונתו במקרה הרע. אבל שמעתם פעם על חרדים שמפגינים נגד 67 מיליון השקלים שהמדינה "תורמת" לקולנוע הישראלי? לא ממש. לכל מגזר יש צרכים משלו, ואני מבטיח לכם ש-111 מיליון השקלים שיקבלו האברכים הם טיפה בים, בדיוק בניגוד לאופן שבו התקשורת מנסה להרעיל אתכם.
הנה מדגם מייצג:
6.86 מיליארד ש"ח (!) - תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה.
82 מיליון שקל - מימון הטלוויזיה החינוכית.
67 מיליון שקל - הקולנוע הישראלי (כולל סרטי המופת של דובר קוסאשווילי).
42 מיליון שקל - מימון נשיא המדינה, לשכתו וכו'.
132 מיליון שקל - מימון מפלגות (כולל תשדירי הבחירות המרתקים).
543 מיליון שקל - תקציב מינהל תרבות.
70 מיליון שקל - מינהל הספורט.
זהו, נגמרו העוולות במדינה?
אז מהם 111 מיליון שקלים כהשלמת הכנסה לתלמידי הישיבות, לעומת התקציב העצום בסך 6.86 מיליארד שקלים של המוסדות להשכלה גבוהה, שהולך בין היתר למשכורות מנופחות באוניברסיטאות, למחקרים שבחלקם לא באמת מועילים, לטיסות ולשאר כיבודים? מדובר בכבשת הרש, לפיד האש של לימוד התורה, שעובר מדור לדור, שגם אותה רוצים לקחת בשם השנאה, הנאורות, ההסתה, הבורות ומה שביניהם. זה מצדיק את אינספור הכותרות מהשבועות האחרונים? אין עוד עוולות במדינה? אין מחדלים, אין בעיות חמורות בחינוך, בביטחון, באלימות, בקטל בכבישים? האם באמת החרדים הם הרעה החולה הכי גדולה שיש כיום במדינה, כפי שמשדרות שלל הכתבות והכותרות המכוונות נגדם?
מי היה מאמין שבמדינת היהודים, המבוססת על התורה ומקורות היהדות, ירדפו את לומדי התורה והיהדות, ויסיתו כנגדם ללא הרף? זה קורה ממש כרגע, והדבר היחיד שנדרש מאיתנו, צרכני התקשורת, הוא להפסיק לפתוח את הפה בכל פעם שכפית השנאה וההסתה עושה את דרכה לעברנו. צריכים להפעיל קצת שיקול דעת, קצת כבוד לזולת (שפועל מתוך היגיון משלו, גם אם לא מדובר בהיגיון שלנו בדיוק), ולא לבלוע כל דבר. אחרת לא צריך את אחמדינג'אד - עוד נחריב את עצמנו מבפנים, מתוך שנאה פנימית יוקדת.