התיש הגנוב הושב לבעליו (צילום: משטרת ישראל)
החקלאים לא צריכים לשאת בנטל הביטחוני, בטח שלא לבדם|צילום: משטרת ישראל
רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. זוכרים מהלימודים בבית הספר את ארגון "השומר"? ארגון הגנה שהוקם ביישוב היהודי בארץ ישראל בין השנים 1909 ל-1920 שאחת ממטרותיו הייתה לשמור ולהגן על המושבות והחקלאים בארץ. מעניין שבפרק זמן של כ-100 שנה מאוחר יותר, המציאות מחייבת את הקמתו מחדש.

לפני יומיים נגנבו 160 טלאים ממשק פרטי בקדש ברנע. 160 טלאים ששווים נאמד בכ-350 אלף שקל. לחקלאי מדובר בחיסול מפעל חיים. ימים ספורים לפני כן נגנבו עשרות ראשי בקר מאיש נכה במושב פטיש.

אלו שני סיפורים מיני רבים. בחצי השנה האחרונה התבצעו גניבות של אלפי ראשי בקר: במושב נחלים – 220 עיזים,  בתפוח - 300 כבשים, בגוש עציון בגבעות בר - 200 כבשים, בנורדיה - 200 כבשים ועוד. שוויים מוערך במיליוני שקלים- ואין קול ואין עונה.

ארגון "השומר החדש", אשר הוקם בשנת 2007 במטרה לסייע לחקלאים, ומפעיל כיום מעל 1,200 מתנדבים,  שם לו למטרה לסייע בשמירה על שטחי החקלאים בגליל ובנגב. חברי הארגון מעידים שעל אף השמירה, הנעשית בהתנדבות, אין יכולת לאייש יומם וליל את השטחים החלקאיים, והגנבים המיומנים למדו כיצד "לעשות לבתיהם", ולתזמן את הגניבות כך שלא יתפסו אותם.

הערבות ההדדית המקסימה אותה מפגינים חברי הארגון ראויה להערכה, אך צריך לתת את הדעת על כך שאזרחים אלו לא צריכים לשאת בנטל הביטחוני בכלל, בטח שלא לבדם. המשטרה, אמורה לאכוף גניבות מסוג זה, והיא מדווחת כל שנה על ירידה ניכרת באחוזי הפשיעה בתחום. על פי דיווחים אלו ניתן לחשוב כי כלל אין בעיה, אך זעקתם של תושבי הנגב, הגליל ויהודה ושומרון מעידות כי פני הדברים שונים .

הרס של מפעל חיים

על פי נתונים מרכז המחקר והמידע של הכנסת לשנת 2010, נאמד מספרם של החקלאים בארץ בכ-70 אלף (יהודים ולא יהודים), וידוע שמספרם הולך ופוחת משנה לשנה. אותו שיעור קטן באוכלוסיה, שחי ונושם ציונות ואהבת הארץ, המשתכר בשיעורים פחותים, הוא האחוז שדואג לעיבוד אדמות הארץ ורוב מוצרי המזון אותם אנו אוכלים. אל לנו לזלזל במצבם של החקלאים. אם המדינה מעוניינת לעודד תעסוקה חקלאית ולשמור על אזרחיה כיצרנים, אין ספק שדאגה לביטחונם האישי ואבטחת משקם צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות.

בעיית הגניבות החקלאיות נובע בראש ובראשונה ממערכת הרתעה לקויה. חברי "השומר החדש" מעידים כי הע7ובדה שהגנבים גונבים עדרים שלמים מעידה על כך שאין בלבם חשש להיתפס כלל וכלל. עובדה היא שהם גם שבים וחוזרים על פעולותיהם ללא הרף. לכן, בראש ובראשונה עלינו לדאוג להחרפת העונשים הצפויים בחוק לכל מי שנתפס גונב.

העונש על גניבת בקר הוחמר ממאסר של שלוש שנים לארבע שנים בתיקון 101 לחוק העונשין. זה הוגדר בחוק כגניבה בנסיבות מיוחדות אך זה לא מספיק. ניתן לתקן את החוק שוב ולהעלות את העונש ל-7 שנים.  שנית, המשטרה צריכה להעלות את הגניבות החקלאיות בסדר העדיפויות. גנבי בקר הורסים מפעלי חיים של אנשים שהשקיעו את כספיהם, זמנם ומרצם במשקיהם. ולכן, עליהם להיענש בחומרה רבה.

שלישית, תקשורת. אם לא תהיה מודעות לעניין, דבר לא ישתנה. מודעות נוצרת מתקשורת פתוחה שנותנת במה גם לסיפורים הפחות "צהובים", שאינם חלק מסדר היום הפוליטי מדיני . התקשורת נוצרת מסדר היום בקרב הציבור וסדר היום בכנסת ישראל. כאן נכנסת עבודתכם ועבודתינו.

לסיום, למרות הנתונים המדאיגים אפשר להתעודד מהסיפור הבא: תושבי חוות גלעד הצליחו לסכל ביום שני האחרון גניבת עדר כבשים גדול במקום.הגנבים הגיעו לחווה ולאחר שהופעלה האזעקה, שהקפיצה את הרבש"ץ ואת בעל העדר, הם ברחו מהמקום. בעל העדר מספר: "אנחנו גרים כאן עשר שנים, וכבר הרבה זמן שלא הייתה כאן גניבה. בחוות גלעד אין גדר כי יש הרתעה והגנבים יודעים שעם אזרחי חוות גלעד לא מתעסקים".