הכבד המוגדל והחולה הופך למאוד שומני: בכבד של אווז מפוטם ריכוז השומן הממוצע עומד על 55.8%, לעומת שומן בריכוז 6.6% בכבד של אווז בריא. כשאחוזי השומן מגיעים לשיא, ורגע לפני שהאווז החולה נופח את נשמתו, הוא נשלח לשחיטה, הכבד נעקר ומוגש על הצלחת על תקן מעדן רב מוניטין – פואה גרה. בתיאבון.
זהירות, תמונות קשות
אפילו על רקע מערכת היחסים המעוותת שנוצרה בעידן המודרני בין האדם לבעלי החיים, במסגרתה האחרונים הפכו למוצר שנשחט בסרט נע, תעשיית פיטום האווזים בולטת בחריגותה, בחולניותה וברוע המזוקק שגלום בה. כך סברו, כאמור, גם בית המשפט העליון וממשלת ישראל, שהכחידו את הענף בארץ.
חוק שגם בש"ס וגם בחד"ש מקבלים
יפה, אבל לא מספיק: מכיוון שלא נאסר לייבא ולשווק כבד אווז בישראל, אלא רק לייצר, התועבה הזו ממשיכה לזרום אלינו מבחוץ. אמנם שורה ארוכה של מדינות אוסרות, כמו ישראל, על פיטום אווזים – ביניהן גרמניה, דנמרק, פינלנד, נורבגיה, שבדיה, שוויץ, אוסטריה, טורקיה, לוכסמבורג, איטליה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, צ'כיה וקליפורניה (ח"ח לארנולד שוורצנגר), אבל יש עדיין כמה מדינות שדואגות לספק את הסחורה, בראשן צרפת שבה פואה גרה הוא ערך כמעט מקודש. כך נוצר מצב שבישראל אמנם אסור לגדל כבד אווז, ובכל זאת הוא מוגש עדיין במסעדות רבות, וגם עולה לא מעט. אז החקיקה המתקדמת אולי ניקתה לנו את המצפון – אבל בהחלט לא ניקתה את השולחן.
ליפמן גם הצליח לאסוף סביב הצעת החוק תמיכה לא שיגרתית בדמות 22 חתימות של ח"כים מכל קצווי הבית, מש"ס (אמנון כהן) ועד חד"ש (דב חנין), מהליכוד (משה פייגלין) ועד העבודה (מרב מיכאלי ואיתן כבל).