חשבון החשמל הראשון של הקיץ (יוני-יולי) נחת בימים האחרונים ברעש גדול בתיבות הדואר של המוני בית ישראל, ומייד התעוררה זעקה מרה. מאות אלפי ישראלים נרשמו לפני הקיץ לתוכנית החיסכון של חברת החשמל, אבל בין הרשמה לחיסכון בפועל מפריד צעד חשוב: הביצוע. העלייה בתעריפי החשמל והקיץ החם בטירוף (זה לא רק נדמה לנו: מדובר כנראה בקיץ החם ביותר שתועד בישראל בחצי המאה האחרונה, אם לא למעלה מזה) ניפחו את החשבונות.
אני לא שמח לאידה של שום משפחה שהחשבון היכה אותה בתדהמה, אבל תרשו לי לומר בנקודה הזו משהו מאוד לא פופולרי. כמילותיו של ראש ממשלה שאף פעם לא היה כוס התה שלי: די עם הבכי והנהי. את העמודים הקדמיים של עיתוני סוף השבוע מילאו משפחות שנפנפו בחשבונות חשמל על סך 2,000 ו-2,500 שקל. ובכן, מי שמרשה לעצמו להגיע להיקפי צריכה כאלה, שיבוא בטענות רק לעצמו.
גם אנחנו קיבלנו השבוע את חשבון החשמל: 580 שקל לחודשיים הראשונים של הקיץ. מייד אחרי שראינו את המספרים כינסנו את הילדים והודענו להם שעמדנו במשימה בהצלחה: לפי התחשיב שלנו (הודעה רשמית מחברת החשמל אמורה להגיע רק לקראת סוף השנה) צמצמנו את צריכת החשמל המשפחתית בכ-25% לעומת הקיץ דאשתקד, כלומר אנחנו צפויים לקבל בונוס של 20% (מעבר לחיסכון עצמו). בהתאם להסכם המשפחתי שנחתם (בעל פה) עוד בראשית הקיץ, כל ילד יקבל את חלקו היחסי במענק, שצפוי לעמוד בערך על 40 שקל. הילדים, שבמהלך הקיץ הקפידו לעבור בבית ולכבות כל אור או מקור חשמל מיותר, כבר התחילו לרקום תוכניות על דמי הכיס המפתיעים. מתברר שקבלת חשבון החשמל לא חייבת להיות רגע טראומטי.
מי שחשבון החשמל שלו הגיע ל-2,500 שיבדוק את עצמו
אני מניח שיש בישראל משפחות חסכוניות עוד יותר מאיתנו, ואני מפרגן להן מכל הלב. אני גם משתתף בתסכולו של מי שביוני-יולי אשתקד שילם 800 שקל, והקיץ, בגבור החום, נאלץ להפעיל יותר את המזגן ולשלם 1,000. אבל מי שחשבון החשמל שלו עלה מ-2,000 ל-2,500, שיפסיק לקטר על המדינה ויתכבד לבדוק את עצמו. אני חסיד קטן מאוד של הממשלה הזו, אבל מי שדורש ממנה לסבסד את החשמל בעצם דורש לקחת כסף מהחינוך, הרווחה, הבריאות והתחבורה הציבורית, ולהעניק אותו במתנה למי שמתעקש לישון עם פוך ומזגן ולא עושה כל מאמץ כדי לצמצם את הצריכה. זה לא צדק סביבתי וגם לא צדק חברתי. זה אגואיזם טהור, ואגואיזם החברה לא אמורה לממן.
כבר דובר ונכתב רבות על הסיבות לעליית מחירי החשמל, בראשן ניתוק אספקת הגז ממצרים וההכרח להישען – עד שיגיע הגז המיוחל מהמאגרים הישראלים – על דלקים מזהמים ויקרים כמו מזוט וסולר. המדינה, לטעמי, אשמה בטעות אחת קשה בכל הנוגע למחירי החשמל: העובדה שעד היום לא נקבע בישראל תעריף "חברתי", מדורג, שיהיה מורכב ממחיר ריצפה עבור מיכסה שתוגדר כבסיסית וחיונית לכל משק בית, ותעריף גבוה הרבה יותר עבור צריכת מותרות.
האם באמת לא דלק האור בחדרים הריקים?
כך, השכבות החלשות והמשפחות החסכוניות ימשיכו לקבל חשמל בזול לטובת הצרכים הבסיסיים ולא ייפגעו מעליות המחירים, ואילו כל מי שבוחר לחגוג על השלטר – ישלם ביוקר. הרעיון הזה מסתובב כבר שנים במסדרונות של מקבלי ההחלטות, אבל עד היום, למרבה השערורייה, הוא לא הבשיל. התוצאה האכזרית: יש בישראל נזקקים שחיים על קיצבאות, שאפילו עלות הפעלת המקרר גדולה עליהם.
לעומת אלה שנמצאים במצוקה אמיתית, ישנם המקטרים המקצועיים. את המשפחות שקיבלו חשבון של 2,000 שקל ויותר ומשוכנעות שנעשה להן עוול הייתי רוצה לשאול: איזה מאמץ עשיתן כדי לא להגיע למצב הזה? האם באמת לא דלק בערבי הקיץ אור בחדרים שלא היה בהם איש? האם הקפדתם על כך שהמזגן לא יקרר חדרים ריקים? האם הקפדתם לכוון אותו על הטמפרטורה הנכונה? האם כשאתם רוכשים מכשירי חשמל, אתם מוודאים שהם משתייכים לדירוג אנרגטי A? האם טרחתם לנתק בכל לילה את כל המחשבים ומכשירי החשמל מהשקע (אפשר לחסוך כך עשרות שקלים בחודש)? ולא פחות חשוב: האם לקחתם בחשבון שכל קילוואט שאתם צורכים שולח עוד ילד בחדרה או אשקלון, שם ממוקמות תחנות הכוח הגדולות בישראל, לקבל טיפולים נגד אסתמה? והאם אתם באמת לא מבינים שאין שום סיבה שהמיסים שאני משלם יממנו את הפינוק שלכם?