מי היה מאמין שהתייקרות החשמל ב-8.3% תעבור כל כך בשקט. העובדה שזה קרה ממחישה את אחד מחוקי המשחק הקדומים בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית: אנחנו לא מסוגלים לדבר, קל וחומר להתקוטט, על יותר מנושא אחד בו בזמן. בחצות של ה-1 באפריל עלו מחירי הדלק והחשמל, אבל מדינה שלמה דיברה על הדלק, למרות שתעריף החשמל עומד להכאיב לנו בכיס הרבה יותר.
עוד לפני ההתערבות המביכה של ראש הממשלה, הדלק היה אמור להתייקר בכ-2.5%. בחסות נתניהו העלייה כווצה לכ-0.6%. החשמל, כאמור, רשם עלייה גדולה פי 14, אבל איכשהו זה נדחק לשולי השיח הציבורי ונתניהו יכול לנשום לרווחה.
בין שני המרכיבים החיוניים הללו בחיינו יש לא מעט מכנים משותפים: בשני המקרים, השליטה של הממשלה על העלות זניחה. מחיר החשמל מטפס בגלל הפסקת הזרמת הגז ממצרים והתייקרות חומרי הגלם, מחיר הדלק נוסק בעיקר בגלל מחיר הנפט בעולם ושערי המטבע. ועוד נקודת דמיון: מבחינת האינטרס הציבורי והמשקי, אין סיבה שהחשמל והבנזין יהיו זולים, ובהחלט יש עילה להשית עליהם מסים גבוהים. מדינה לא צריכה לעודד את אזרחיה לצרוך חשמל ודלק באופן מופקר. מצד שני, היא צריכה להציע להם חלופות ראויות. וגם כאן, בשני המקרים, המדינה נכשלת במילוי תפקידה.
אני מוכן להתאמץ. וחברת החשמל?
השבוע שוב התקשרתי לחברת החשמל, וביקשתי להצטרף לתוכנית תעו"ז (תעריף עומס וזמן). תעו"ז היא תכנית שאמורה לאפשר למשק הבית הממוצע לחסוך הרבה כסף במידה והוא מוכן לעשות מאמץ מסוים ולהתאים את עצמו לצרכים של משק החשמל: להפעיל את המכשירים זוללי החשמל (מכונת כביסה, מייבש, מדיח כלים) בשעות הלילה או הבוקר המוקדמות, ולצרוך מינימום אנרגיה בשעות העומס. אני מוכן לעשות את ההתאמות הללו, אבל חברת החשמל עדיין לא מוכנה לחבר אותי. המוקדן האדיב ביקש שאשאיר את מספר הטלפון שלי, והם כבר ייצרו איתי קשר כשזה יהיה רלבנטי. בימי הרווקות שלי שמעתי לא מעט פעמים את המשפט הזה.
על תעו"ז יעיל, שימנע את מה ששר האנרגיה עוזי לנדאו מכנה "בצורת החשמל" שצפויה בקיץ, מדברים כבר שנים. לפני כמעט חצי שנה פרסמה רשות החשמל שימוע ציבורי בנושא, שמאז כבר עבר לידיה של חברת החשמל. ומה קרה מאז? בינתיים, שום דבר. עובדים על זה, רק שהקיץ המאיים כבר בפתח. כדי ליישם את התעו"ז יש צורך במונים מיוחדים, "חכמים", והמונים עדיין לא כאן. גורמים במשק החשמל טוענים ש"יהיה בסדר", ועד הקיץ הפרויקט יהיה מוכן. אשרי המאמין. בינתיים השערורייה נמשכת, ואזרח שרוצה לחסוך ולהועיל לעצמו ולמדינה מתבקש להשאיר את מספר הטלפון במוקד.
מה עם השכבות החלשות?
מה שעוד יותר מרתיח הוא מחדל התעריף המדורג, שאפשר גם לכנות אותו תעריף חברתי: העיקרון הוא שככל שצורכים יותר חשמל, המחיר יעלה (כך בנוי גם חשבון המים). כך השכבות החלשות יוכלו להשתמש בחשמל לצרכים הבסיסיים בלי לספוג מהלומה בחשבון, ואילו המתפנקים והעשירים ישלמו הרבה יותר, ולמעשה יסבסדו את אלה שאין להם. אפילו ראש הממשלה, לא בדיוק סוציאליסט מדופלם, הביע עניין. זו כמעט הדרך היחידה של הממשלה לסייע לציבור שנאנק תחת מחירי החשמל המאמירים. וגם זה לא קורה. גם זה הולך לאיבוד אי שם בין משרד האנרגיה ורשות החשמל (שממונה על תעריפי החשמל), גוף שמתאפיין בראייה כלכלית צרה ומסרב להכניס שיקולים חברתיים ואנושיים בנוסחת התעריף.
עליית מחירי האנרגיה היא בעיה גלובאלית שממשלת ישראל אינה אחראית לה; לעומת זאת, הממשלה בהחלט אחראית לסייע לציבור לעבור את התקופה הקשה בשלום. לא באמצעות פלסטרים כמו הפחתה של 10 אגורות במס על הדלק, אלא באמצעות פעולות אסטרטגיות עם דגשים חברתיים-סביבתיים: תחבורה ציבורית ראויה, תעריף חשמל מדורג ותוכניות תעריפים גמישות. כל עוד זה לא קורה, ההתייקרויות האחרונות – ואלה שעוד יבואו – הן בבחינת גזירות שלפחות חלק מהציבור הישראלי לא מסוגל לעמוד בהן.