במשפחה שלי הלובית- סורית זה בהחלט היה מקור לתמיהות ואי הבנות. סבתי הדמשקאית במקור ניסתה לשדל אותי בכל פעם לאכול "רק קצת", או לטעום "רק עוף". הצד הלובי פשוט פטר אותי בחוסר הבנה מוחלט, אבל באותה הנחה מקסימה ש"איש באמונתו יחיה".
לאורך כל השנים הללו הייתי צמחוני טוב. כזה שעושה הכל כדי שאוכלי בעלי החיים מסביבו ירגישו בנוח. כזה שמבקש שאף אחד לא יטרח לייצר מנות צמחוניות, גם כשהבשר הוא העיקר (אולמי האירועים הישראליים וארוחות מנגל). כזה שכמעט צריך להתנצל על ה"פגם". צמחוני מחמד.
חוסר מודעות עצמית
גם ארגוני זכויות בעלי החיים, להבדיל מתדמית הצמחונים, חושפים שיניים. הארגונים, הקוראים לטבעונות או בגירסה הרכה יותר (נוסח מיקי חיימוביץ') ל"חציצמחונות", עומדים בשורה הראשונה של אקטיביזם יצירתי עד כדי מיליטנטי. תנועת "269" וגארי יורופסקי הם רק קצה הקרחון. וכך, ההתבשלות האישית שלי, כמי שדוגל בדיאלוג ונחישות ככלים לשינוי, אבל לא רוצה לוותר על החידוד, ותנועה גלובלית שהופכת להיות חוד החנית בכל הנוגע לאקטיביזם משפיע, מתלכדים.
אז אני עדיין ביקורתי כלפי חוסר המודעות העצמית ועודף המיליטנטיות חמורת הסבר של הפעילים הקולניים, ועדיין אני יכול לגחך למשמע הבדיחה הקבועה של אחד מהאנשים הבולטים בתנועה הסביבתית שמספר איך הוסיף לסטיקר "בשר זה רצח" את המילה "טעים" (לפני רצח), ובכל זאת: תמו ימי הנחמדות.
פעילות ופעילים מודעים לזכויות אדם וערכי צדק ושוויון מוזמנים לשים על הצלחת גם את השאלות הכבדות בדבר הדרכים בהם מיוצר המזון והשפעותיו הגלובליות על עובדים, מחירי מזון ובריאות, אבל גם את זכויות בעלי חיים במשקים המתועשים. אין צדיק אשר לא יחטא, ואני כל כך רחוק מלהיות צדיק, אבל ראוי שנהיה מודעים ונתקן את עצמנו בכל רגע, בכיוון הנכון. וזהו הכיוון הנכון וההכרחי.
כבר לפני שנים הצליח האגף הצמחוני במגמה ירוקה, שהייתי שותף לו, לייצר מצב בו אירועים ארגוניים לא יכללו מזון מן החי. נדמה לי שגם יתר הארגונים לשינוי חברתי, שמיישמים, לרוב בהצלחה, ערכים רבים נוספים, יכולים לתרום גם באגף הזה. הסבלנות לפעילים מדהימים שמקדישים את חייהם לשינוי חברתי, אבל אומרים בפה מלא, תרתי משמע, שהם לא צמחונים כי פשוט "קשה להם", הולכת ואוזלת.