בואו נתחיל לפרק את ההחלטה. ראשית, מהם שלושים מיליארד שקלים? אנחנו יכולים להבין אלפים ואפילו מיליונים. כאלו שיכולים לבנות בתי ספר, להוסיף מיטות אשפוז בבית החולים הקרוב למקום מגורינו, להוסיף תדירות לאוטובוס השכונתי, לאפשר הנחת מסילת רכבת באזורנו או לסבסד דיור בהישג יד לזוגות צעירים. קשה לנו יותר להבין מיליארדים. שלושים מיליארד שקלים הם בערך חצי מתקציב הביטחון השנתי, על כל גייסותיו, עובדיו, נשקו המתוחכם, שעות האימונים והטיסות, הרכש, הבינוי וכו'. מדובר בסכום אדיר.
אלא שכולנו צריכים לחוש יותר ממכה קלה בכנף, כאשר מדובר בחייבים כאלה ובסכומים אדירים כאלה שיכולים לעשות הבדל בתקציב של כולנו מרווחה ומרווח נשימה לחנק כלכלי וייבוש של תשתיות ציבוריות.
כאשר כנסת ישראל, בהובלת ראש הממשלה ושר האוצר, מתכנסת באופן מיוחד וחריג רק על מנת לאשר פטור בעשרות מיליארדי שקלים לחברות החזקות במשק, זה אומר דרשני. צדק צריך להיראות ולא רק להיעשות. לכבוד כולנו היה אם מי שבטוחים כל כך בניצחונם בבחירות הקרובות, היו משהים את ההחלטה עד לאחר הבחירות ומביאים אותה, בין היתר, לאמון הציבור בבחירות הקרובות.
בינתיים בכפר שלם
ולגבי הצדק הנעשה - מי שמעדיף בעת הזו ציפור אחת ביד, על פני עשר ציפורים שמנות על העץ, מביע בכך ניתוק מהצרכים האדירים של הציבור הישראלי, רגע לפני שהוא מניף את ידו לקיצוצים בהיקפים גדולים. מי שמעדיף את הציפור, לא שואל של מי העץ ועל מה ולמה ניתנת הבחירה לחברות הגדולות והחזקות במשק, שלא למסור את הציפורים השמנות. ממש כפי שאני ואת ואתה מחויבים לתשלום מס מלא ובזמן, ללא הנחה.
במקום לשחרר לחופשי את "הרווחים הכלואים", שלמעשה הם הרווחים של החברה הישראלית ולא של "טבע", "צ'קפוניט" ואחרים, כולנו נאלץ לראותם נאכלים על ידי עוד בעלי מניות ומנהלים עשירים להתפקע.
ולסיום: בשולי היום ה"חגיגי" הזה, ביקשו אנשי כפר שלם לקדם חקיקה שתמנע פינוי שלהם, בסכסוך שנמשך למעלה מחמישים שנה, עם הרשויות. קולם של פרנסי השכונה קשת היום לא נשמע בהמולה של חלוקת המליארדים. שוועת עניים אתה תשמע?