זהבית כהן, אשת עסקים (צילום: חדשות 2)
נותנת את ראשה לטובת אדוניה הטייקונים. זהבית כהן|צילום: חדשות 2

כמה אירוניה מספקת לנו מציאות חיינו: מי שהייתה אשת השנה, כוכבת המגזר העסקי, בשנת תש"ע, מסיימת שנה קשה של צלילה במניותיה שמגיעה לשיא בהתפטרות על סף השנה החדשה. קרוב לוודאי שהקריירה המרתקת של זהבית כהן, ממעמד בינוני-נמוך ומזרחי בפתח תקווה, ועד לניהול חברות ענק ישראליות, לא תתאושש בקלות.

הידיעה על התפטרותה של כהן מתפקידה כיו"ר תנובה ופסגות, היא התפרקות הלבנה הראשונה במגזר העסקי, בעקבות המאבק החברתי שמוסיף להכות גלים. כהן סומנה בקיץ האחרון כאחת מסמלי החמדנות העסקית הישראלית. דו"ח מקינזי, שחשף את האסטרטגיה העסקית של קרן ההשקעות אייפקס כ"חטוף כפי יכולתך", הפך את תנובה ממותג ישראלי ביתי ואהוב, לכתובת לביקורת, לחקירות סביב הפרת חוקי ההגבלים העסקיים ואף לחרם צרכנים אפקטיבי שהביא את החברה להוזלה גורפת של שלל מוצריה.

זוהי הוכחה שגלי ההדף של קיץ 2011 ממשיכים להדהד בחברה הישראלית ועוד ימשיכו שנים קדימה, לתשומת לב מי ששגה באשליות שהצונאמי חלף. הציבוריות הישראלית השתנתה, וההבנה של כוח ההתאגדות והפעולה המשותפת חלחלה אל כולנו ותמשיך לשכון בתודעה הקולקטיבית שלנו.

כהן התפטרה, אבל הדיבידנדים עדיין בשמים

יחד עם זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שמדובר ב"תסמונת הש.ג.". מי שהחזיקה במשך שנים בתפקידים ניהוליים בכירים, כשכירה של בעלי מניות מהארץ ומהעולם, נותנת את ראשה לטובת אדוניה הטייקונים. לאחרונה פורסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר שטוען שחברות במשבר נוטות לבחור בנשים כמנהלות, על מנת לרכך ביקורת ציבורית מצד אחד, ולגלגל אשמה ביתר קלות מצד שני. כולנו רוצים להאמין שזה לא המקרה.

כך או כך, אל בעלי החברות הגדולות במשק עדיין לא כלתה הרעה. דו"ח הריכוזיות, שהיה אמור להיות "המפץ הגדול" של שליטת "המשפחות" במשק הישראלי, לא עשה את העבודה. כשהתפזר העשן על מרכיביו, הבנו כולנו שמדובר בכמה העברות בעלות קטנות בין המשפחות, ולא על בשורה אמיתית לחנק האשראי, היזמות הכלכלית והתחרות האמיתית, שפוגעים בכולנו. הבעלים, השולטים על פירמידות עסקיות ואוחזים לרוב בגופי אשראי ובגופים הנהנים ממנו, ייאלצו לתת את חלקם בסדר היום החדש, ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.

הקריאה הנכונה היא לא לעריפה סימבולית של עוד ראשים כלכליים. לאחר ההפנמה שתרגילים נוסח הפחתת מחירי הקוטג' והעלאת המחירים ביתר המוצרים לא יעבדו עוד, טוב שלסדר היום החברתי-כלכלי החדש יתגייסו גם הטייקונים, שיחוללו שינוי, יפרקו גרעיני שליטה, ישקיעו את הונם בקהילה, יצמצמו משכורות ודיבידנדים ויאפשרו העלאה משמעותית של מיסוי רווחיהם. כל זה לא יקרה ללא חשבון נפש אמיתי ותוך הסתפקות בהשלכת שכיריהם הבכירים לציבור הרעב. ימי התשובה הם ימים מצוינים לבניית הבנות ואיזונים חדשים, לטובת חברה ישראלית צודקת.

>> לטור הקודם שלי: מאבק עובדי הרכבת הוא המאבק של כולנו
>> תנובה הייתה האחרונה להתייחס למחאה - ושילמה על כך את המחיר