בשורות אמיתיות עדיין לא נשמעו, לא מהמשרד ולא מרוממה. התיק המרוט עשה את דרכו בשבוע האחרון בסופו של עניין למשרדו התפוח של שר התקשורת והגנת העורף, גלעד ארדן.
כרגיל, השטח דינמי ובעל השפעה משל עצמו. מנגנון הגבייה של אגרת הטלוויזיה הפך לאחד המשוכללים בישראל. כזה שלא היה מבייש שום חברה לגביית חובות ונכיון צ'קים. זה התחיל מהחרמת כלי רכב במקום (מחסומי משטרה לטובת מנגנון הגבייה), עבר לעיקולים למשכורות ובתים ןנמשך במצוד שיטתי ומורכב אחרי בעלי מקלטים, כולל בעלי מסכי מחשב, המאפשרים קליטה של שידורי הרשות. מסתבר שכאשר הממשלה רוצה לגבות מס, היא לא בוחלת באף צעד. מי דיבר על ממשלה לא יעילה?
כמו החכמולוגים של ועד הבית
האגרה חייבת להיות מבוטלת, כיוון שמדובר במס שמייצר אי שוויון. העשיר לא מרבה והדל לא ממעיט, כמאמר התורה. לדלי האמצעים מדובר בחסם ולבעלי האמצעים בכאב ראש מיותר. גם מנגנון הגבייה המנופח שהולך ומתנתק מכל אתיקה בסיסית, בדרך אל העיקול הבא, לא מצדיק השקעה ציבורית.
הפתרון פשוט: הטמעת תקציב השידור הציבורי בתקציב המדינה. מסומן, מעוגן, מוגדר כאחוז קבוע מן התקציב (על מנת שלא יהיה כפוף לגחמות פוליטיות משתנות). זו הדרך הנכונה להפוך מס עקיף, שמייצר אי שוויון, למס ישיר, שמצמצם פערים. זו הדרך לחסוך את מנגנון הגבייה. זו הדרך שלי, כמי שאיננו בעל טלוויזיה, להשתתף בתמיכה החשובה כל כך בשידור הציבורי.
נקודה אחרונה: מס האגרה מעודד תפיסה צרכנית צרה. לא קיבלתי - לא שילמתי. ממש כמו שבקיבוץ או בקהילות קטנות וועדי בתים, תמיד יהיה ה"חוכמולוג" שינכו ממנו את חלקו של המס המקומי המוקדש לחינוך (אין לי ילדים בגיל המתאים), לבריכה (אני מגיע רק שלוש פעמים בעונה) או לבית הכנסת (אני לא דתי). ביטול מוחלט של האגרה והטמעת תקציב רשות השידור בתקציב המדינה יהיה צעד ראשון בחזרה של השידור הציבורי להיות סמל דמוקרטי ולא נטל בירוקרטי. אליכם, ראש הממשלה ושר התקשורת.