גיליתי את ההנאה בלגור לבד. אני מוצאת את הרגעים שלי עם עצמי - לקרוא, לשמוע מוזיקה בווליום. אני משלבת את זה עם המשפחה המהממת שלי, אני נוסעת הרבה לראשון. באמת באמת כיף.
אני עומדת לשתף אתכם במשהו שבטוח תצחקו עליי. כשהיו פרסומים על סוף העולם - אני מודה שנלחצתי. כולם צחקו עליי, ובאמת זה לא כל כך הגיוני שיהיה סוף העולם, אבל אי אפשר שלא להיכנס לדמיונות. אמרתי לעצמי: "לא רוצה, יש לי יותר מדי דברים להפסיד!".
אני שוקלת לפרוש מטוויטר. פשוט יש המון תגובות והמון עניין, אבל זה ממכר כשמגיבים אליך כל כך הרבה. התחלתי עם זה כשהייתי בבית קפה עם אנשים שלא כל כך הרגשתי קשורה אליהם. צייצתי על זה, ומיד אנשים התחילו להזרים תגובות וממש נכנסתי לזה. מאז התחלתי לצייץ בקביעות. ומה שקרה זה שאנשים שם מגיבים מאוד קשה, כותבים דברים מעליבים וגסים.
אז אני מעדיפה להישאר בפייסבוק הקטן והאינטימי שלי עם ה-200 חברים. וכן, אם ביקשתם חברות ולא אישרתי אתכם, אני מצטערת, אני פשוט רוצה פייסבוק של חברים ולא של 5,000 איש, מקום שבו אני לא צריכה לחשוב פעמיים על כל דבר קטן שאני כותבת.