לא מזמן מישהו עצר אותי ברחוב והציע לי לבוא אליו לחנוכה, כי הוא ראה בבלוג שאני מדברת על חגים בניו יורק. מצד אחד שמחתי, מצד שני נלחצתי - פתאום הבנתי כמה שהבלוג שלי חושפני. הפוסט הקודם היה גם חושפני במיוחד - דיברתי על התחושות שלי, על הרצונות, על תהליכים שאני עוברת. הרגשתי שפתאום הבלוג הפך לאייטם רכילותי.
הייתי השבוע במסיבה של "30 רוק". מצאתי את עצמי כמו מעריצה מבולבלת וחסרת מילים שעומדת בין מאט דיימון וג'ון האם (דון דרייפר מ"מד מן") ואמורה להחליט מי יותר חתיך. הם באמת מפורסמים מאוד, וזה הופך להיות מין קללה. הם לא יכולים להסתובב באופן חופשי ולהגיד מה שהם רוצים.
אז איך מגשרים בין הרצון להיות מוכר, לבין הרצון לשמור על אינטימיות והחיים האישיים? זה מוזר לפתוח את זה פה, אבל אני רוצה לשמוע את המחשבות שלכם בעניין, וגם לשמוע מה מכל הנושאים שדיברתי עליהם עד עכשיו מעניין אתכם.