לקח לאורלי רביבו כמה ימים להחליט לצפות בסדרה שנושאת את שמה, "אָלֶף". כלומר, לא בדיוק את שמה, אלא את הכינוי שדבק בה שנים ארוכות: רביבו הייתה "א' מבית הנשיא", הרל"שית שעדותה הציתה את החקירה נגד נשיא המדינה לשעבר משה קצב. מאז נחשפה בשמה המלא, לפני כארבע שנים נכנסה לבית "האח הגדול", אבל אז נעלמה שוב מעין הציבור ועשתה הכל כדי להניח את פרשת קצב מאחוריה ולחזור להיות אורלי. אלא שהפרשה חזרה לחייה, הפעם בדמות הסדרה החדשה והמדוברת מבית yes.

"מרוב שהיה דיבור על הסדרה ולחץ אינטנסיבי לצפות בה, גם מאנשים שאני מכירה, השבוע החלטתי לצפות", מספרת רביבו. "סיימתי לעבוד וב-11 בלילה עשיתי לי בבית אווירת צ'יזבט כזו, כיביתי אורות, הדלקתי נרות".

לא הלחיץ אותך לראות את האירועים הקשים?
"תשמע, היה דיבור. צריך לראות, צריך לגעת בנחש, לא? לראות אם הוא ארסי או לא. אז צפיתי, ולגבי הדמות – אם מישהו מחפש אותי שם, הוא לא ימצא. תתאמצו מאוד, אני לא מצאתי. אם תמצאו, תבואו להגיד לי".

אורלי רביבו (צילום: דנה לביא)
ז'קט: H&M|צילום: דנה לביא

"קצב ידע שאני אוהבת את העבודה, שהיא חשובה לי, ששמתי את כל הביצים בסל אחד. בדיוק שם הוא ידע לתפוס אותי, שם היו האיומים שלו וההפחדות שלו"

 "אָלֶף" נוצרה בהשראת האירועים בבית הנשיא. היא נכתבה על ידי תמר מרום ואברהם שלום לוי, שגם מגלם בסדרה את אבינועם, יועץ התקשורת הנכלולי של הנשיא. כפי שמצוין בכתוביות הפתיחה, היוצרים שינו דמויות וסצנות מטעמים אמנותיים; גם השמות שונו, והדמות שממלאת את מקומה של רביבו בהשתלשלות האירועים נקראת אשרת (בגילומה של נלי מירה רובין). מי שמכיר את רביבו ויצפה באשרת, יבחין מיד שיוצרי הסדרה שמרו מרחק ממקור ההשראה. רביבו, כהרגלה, בוטה יותר באבחנותיה: "ראיתי בסדרה בחורה תמהונית, מוזרה, 'פרחה טובת לב', שזה מרחק שנות אור ממי שאני. אני טיפוס עם מוח אנליטי ושיקולים קרים, אני נקראת 'מלכת הקרח' אצל רוב האנשים שמכירים אותי".

כי?
"אני לא מתחברת, אני לא מתיידדת, אין לי גם איזושהי מוטיבציה עודפת להכיר אנשים או לגרום להם לחבב אותי. הדמות של אשרת מנותקת ממני בכל צורה".

הרגשת שהיא לא מייצגת אותך?
״כרונולוגיית האירועים פחות או יותר תואמת את המציאות, אבל הסצנות ברובן לא קרו כפי שהן נראות בסדרה, ובאמת אין קשר ביני לבין אשרת. הדמות רדודה, מבוהלת, לא רהוטה, נרקוטית, פרובינציאלית, קלת דעת. היא חסרת ערך בעיני עצמה, בעוד שאני תמיד ראיתי בעצמי אדם מוצלח, הגון, חכם ובעל ערך רב, גם מקצועית וגם אישית. אדם שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב. תמיד חשבתי שהשמש זורחת לי... סליחה, כן?".

לא מוחלשת.
"לבית הנשיא באתי מארה"ב, גרתי בניו יורק, הלו! עסקתי בשיווק יהלומים, באתי ממרכז העולם והייתי שם כמה שנים, לא באתי ממכולת. אז להפוך אותי לאיזה פרובינציאלית שלא יודעת מהחיים שלה וקיבלה את תפקיד חייה? תנוחו".

גילה ומשה קצב (צילום: Eddy IsraelFlash90)
צילום: Eddy IsraelFlash90

"אף פעם לא נעמדתי ליד קצב או צמוד אליו. לא סבלתי את המשפחה שלו, לא סבלתי את גילה. היא הייתה מעירה לי גם אם הייתי לובשת גולף, שכפ"צ ודגמ"ח"

אשרת מוצגת כדמות עממית, עם קשיים כלכליים.
"הזיה. אני גדלתי באחת השכונות הטובות בירושלים, עם אבא ואמא ושישה אחים שכולם היו משכילים, כולם מתורבתים. היא לא דומה לי ברמה האישית, באינטונציה, בז'רגון, ברקע המשפחתי, ברקע הסוציואקונומי. לא גדלתי בשכונה עזובה ובוודאי לא בבית כזה, אפרורי ומוזר. אני באה מרקע מצוין, חינוך מעולה, ואף פעם לא סבלנו מדלות כלשהי. הייתי ילדה הכי מפונקת עם הצעצועים הכי יפים, היה לי רכב בגיל 18".

אז בעצם את אומרת, "את לא צריכה להיות חלשה בשביל להפוך לקורבן".
"אני הייתי אדם מספיק אסרטיבי, מספיק חזק, אבל יכול להיות שהמוטיבציה שלי והאהבה שלי לעבודה תרמו ליכולת לטוות חוטים סביבי, לתפוס את המקומות הרגישים שלי ולהכות בי".

תסבירי.
"הוא (קצב – א"ר) ידע שאני מאוד אוהבת את העבודה, שזה מאוד חשוב לי, ששמתי את כל הביצים שלי בסל הזה, ובדיוק שם הוא ידע לתפוס אותי. שם היו האיומים שלו, שם היו ההפחדות שלו. הוא לא איים עליי שהוא יתפוס את אחותי וירביץ לה, הוא ידע מה הוא עושה".

למה את חושבת שעשו את השינוי הזה בדמות?
"אני לא יודעת מה כוונת היוצרים, אבל אולי הם רצו להעמיק את הניגוד בין הדמות החלשה, הקורבנית, לבין אדם שהוא כוחני, מפלצתי, עם כל מה שהוא יכול. נראה לי גם שהם עשו ערבוב של שלוש נשים שעבדו תחתיו באירועים שונים, יצרו נרטיב אחד וסיפור מנחה אחד. אבל זו לא האמת. האמת קבורה איפשהו אצל כל אחת מאיתנו, הטראומה שלה ומה שהיא חוותה בפועל".

את מתנגדת לסדרה?
"לא, אין לי בעיה, היא יצאה. הם לקחו חופש יצירה, הסדרה מבוססת על מקרים בפרשה המדוברת, אבל זה 'בהשראת'. אגב, הצפייה דווקא עוררה אצלי חמלה כלפי אשרת, אבל שוב: ההמוניות שלה, ההתרפסות שלה, מידת שביעות הרצון שלה מהתפקיד, האופן שבו היא בוחרת להתבלט בעבודה - כל אלה הם ההפך הגמור ממני".

לא סבלתי את האנשים

פרשת קצב התפוצצה בקיץ 2006, כשהנשיא דאז התלונן בפני היועץ המשפטי לממשלה כי רביבו סוחטת אותו וניסה להשתמש בהקלטות – שהתגלו כערוכות ומבושלות - כדי להוכיח את טענותיו. רביבו נחקרה במשטרה, והייתה הראשונה שסיפרה על התקיפות המיניות שחוותה במשכן הנשיא.

מתוך הסדרה 'אלף' (צילום: מתוך הסדרה 'אלף'- באדיבות yes צלם צחי צלניקר)
צילום: מתוך הסדרה 'אלף'- באדיבות yes צלם צחי צלניקר

"הדמות של אשרת בסדרה (משמאל) היא של 'הפרחה טובת הלב'. זה שנות אור ממני, כי אני טיפוס עם מוח אנליטי. רוב האנשים שמכירים אותי קוראים לי 'מלכת הקרח'"

התסריט של "אָלֶף" מבוסס על הספר "אשת הסוד" מאת אודליה כרמון, מי שכונתה "א' ממשרד התחבורה". כרמון עצמה חתומה על הסדרה כיוצרת-שותפה; רביבו מצדה מספרת שלא הייתה מעורבת ביצירתה בשום אופן ("אני לא מכירה את היוצרים ולא נוצר שום קשר. אבל התייעצתי עם מי שאני צריכה להתייעץ איתו, כולל עורכת הדין שלי, ואני יודעת שהפרשה היא בבחינת נחלת כלל ברמה המשפטית").

טבעי שזיכרונותיה של אישה אחת יצרו סיפור שונה מזיכרונותיה של אחרת, מה גם שרביבו מודעת לחירויות התסריטאיות שנלוות להגדרה "מבוסס על אירועים אמיתיים"; במובן הזה, העובדה שאשרת מוצגת בסדרה כנלהבת וחברותית, כמעט תמימה, לא מאוד מפריעה לה. אבל היא כן מתרעמת על הצגתה כאישה לא לגמרי יציבה, שקורסת נפשית תחת עול האירועים. בסדרה נרמז גם על עבר פסיכיאטרי - טענות שמוצגות ברובן כהכפשות מטעם הפמליה של הנשיא - ועל טיפול תרופתי נפשי.

רביבו לא רק מכחישה את הרמיזות, אלא גם מבהירה שהדברים אינם יכולים להתקיים במציאות. "עובדת בלשכת הנשיא צריכה סיווג ביטחוני גבוה מאוד, על אחת כמה וכמה ראש לשכה שנחשפת לחומרים סודיים", היא אומרת. "אם היה לי עבר פסיכיאטרי, לא הייתי יכולה לדרוך במדרגה הראשונה של בית הנשיא. אפשר גם לפתוח תיקים רפואיים שלי, אני נחשבת לבחורה סופר חזקה מנטלית וגופנית. אלו הכפשות שהתחילו כשהאנשים של קצב החליטו שהם הולכים לתפור לי תיק".

בסדרה אשרת עפה על העבודה עם הנשיא. את היית פחות שבעת רצון וחיובית?
"אהבתי את העבודה מאוד, אבל לא סבלתי את האנשים ואת העובדים סביבי, לא סבלתי את השעות הארוכות, לא אהבתי להצטלם, ואף פעם לא נעמדתי לידו או בצמוד אליו. לא סבלתי את המשפחה שלו, לא סבלתי את גילה קצב ואף פעם לא הייתי נחמדה אליה. היא הייתה מעירה לי גם אם הייתי לובשת גולף, שכפ"צ ודגמ"ח. כמובן שזה בינה לבינו, ובצדק מן הסתם".

>> "אלף", המדריך המלא: מי מגלם את מי בסדרה על משה קצב? >>

דמות מרכזית נוספת שעברה שינוי משמעותי היא זו של יועץ התקשורת אבינועם, שאחראי "לנקות אחרי הנשיא", לאיים ולהשתיק את המתלוננות. כפי שהיוצרים סיפרו, אבינועם הוא שילוב של מספר דמויות מהפמליה של קצב דאז. "כינסו אדם אחד מתוך שישה או שבעה אנשים שהיו סביב קצב", אומרת רביבו. "זו כמות האנשים שהתעסקתי איתם, כולם עסקנים מהזן הנמוך, חברי ילדות שלו, משהו הזיה".

משה קצב (צילום: Yossi ZeligerFlash90)
צילום: Yossi ZeligerFlash90

"המטרה של קצב אחרי הנשיאות הייתה ראשות הממשלה. הוא כתב את זה במסמך שהוא החביא מכולם, והוא גם סיפר לי את זה. לא הרבה יודעים"

הדמות שלו בסדרה מעוררת חלחלה. הרגשת שהם כאלה, חסרי לב?
"זה לא שאין להם לב, אתה פשוט עוד מספר בשבילם. יש אדם אחד שהם צריכים להתמקד בו, שמפרנס אותם, שהם אנשי אמונו, שהם שנים מלווים בקריירה הפוליטית שלו והולכים איתו. תבין, המטרה של קצב אחרי נשיאות המדינה הייתה להיות ראש הממשלה. הוא כתב את זה במסמך שהוא החביא מכולם והוא סיפר לי את זה. לא הרבה יודעים".

החבורה הזאת הייתה פחות מתוחכמת מאבינועם?
״אבינועם בא מרקע פרלמנטרי, יש לו חברה והוא קצת היפסטר. אלה אנשים בגיל העמידה, סבים וסבתות שבאים מתחומים שונים. אחד יש לו בכלל חברת תחבורה, השני יש לו תחנת דלק, אלה אנשים שלא עבדו בבית הנשיא אבל ניהלו את בית הנשיא. אני מדברת ממש על מאפיינים של עבריינים. אנשים כוחניים, מניפולטיביים, אנשי עסקים עם כסף, עם קשרים. אלה דברים שהיו ידועים גם למשטרה".

ואז הוא שאל בלחש, "כמה כסף?"

בעוד שרביבו מודה כי רוב ההשתלשלות הכרונולוגית ב"אלף" נאמנה למציאות, מספר פרטים נבדלים באופן משמעותי מהגרסה שלה לאירועים. תלונתה של רביבו הוסרה מהסדר הטיעון עם קצב משיקולי הפרקליטות, שטענה להיעדר ראיות מספיקות; בסדרה, ההחלטה להסירה מושפעת מעימות של אשרת עם הנשיא. אשרת מגיעה מעורערת ונוטשת את העימות בעקבות הצקותיו; רביבו מבקשת להבהיר שבמציאות, היא אפילו לא קיבלה הזדמנות להסתכל לקצב בעיניים. "לא היה עימות, לא הייתי בעימות אף פעם, שיהיה ברור".

אז למה בעצם הסירו אותך מהתיק?
"שאלה טובה, אני באמת לא יודעת להגיד לך. אני מניחה שבעסקת טיעון עושים תן וקח, ואני חושבת שאפילו בפרקליטות לא ידעו להתמודד עם תיק בגודל כזה בגלל הפרסונה שעומדת במרכז הסיפור. אגב, מי שדווקא עמדה בזה מאוד יפה הייתה המשטרה. באתי למספר חקירות ואמרו לי, 'אורלי, אם היית יודעת כמה בנות היו פה'. וכולן מספרות אותו דבר, כמו תקליט שבור".

כעסת כשגילית שדווקא לעדות שלך אין זכר בהסדר הטיעון?
"מאוד כעסתי על הפרקליטות, לא הייתה נחמה בזה שאמרו 'הקשבנו לך אבל את לא חלק מהעניין'. מצד שני, אני חושבת שלאורך כל הדרך היה לי מעין עמוד שדרה כזה עם עצמי, שידעתי שלא משנה בכלל מה אנשים אומרים. אני יודעת את האמת, זה מה שחשוב".

אורלי רביבו (צילום: דנה לביא)
ז'קט: נייקד ל-One Project|צילום: דנה לביא

"ב-9:30 קצב היה יורד ללשכה אחרי התפילה, ועד היום אני מקבלת מיגרנות וצמרמורות בשעה הזאת. אז הייתי אומרת לעצמי, 'אורלי, הנה הגיעה השעה לתופת שלך"

רביבו מעלה מקרה אחד שמדגים את היחס הבעייתי לעדותה על קצב: "אודליה (כרמון – א"ר) הייתה הראשונה שסיפרה שהוא היה מוציא את האיבר, ולי קרו איתו כל כך הרבה דברים בלשכה שאפילו לא זכרתי את זה. רק כשקראתי מה סיפרה אודליה אמרתי, 'וואי, גם לי זה קרה!'. כאילו, לך תסביר לאנשים שאחר כך צפים כל מיני דברים. רק אנשים שמטפלים בנפגעות תקיפה מינית יכולים להבין. מרוב שאתה רוצה למחוק את הדברים, אתה לא זוכר את זה. זו לא חוויה שאתה רוצה לתפוס בכלל שקרתה לך. אבל כשאני סיפרתי שהוא עשה את זה גם לי, אז אמרו, 'אה, היא העתיקה, היא ממציאה'".

בסדרה יש סצנה שבה שהוא שולף את האיבר בפגישה. זה כל כך מטורף שכמעט קשה להאמין שדבר כזה באמת קרה.
"זה קורה, זה קורה. אמיתי, זה הזיה".

הפער המשמעותי ביותר בין סיפורה של רביבו לבין "אָלֶף" מגיע בסצנת מפתח בסדרה: הסחיטה של הנשיא בידי אשרת. בסצנה מגיעה אשרת לבית הנשיא בסערת נפש ומשבר כלכלי, ודורשת ממנו לפצות אותה ב-200 אלף דולר. רביבו מבהירה שהיא מעולם לא חשבה לסחוט את קצב: "זו לא האמת, אחרת הייתי היום מאחורי סורג ובריח. האמת היא שהוא אילץ אותי, הוציא ממני את המילים האלה. הוא שאל אותי, 'את רוצה כסף? אני יכול לעזור לך עם כסף? איך אני יכול לפצות אותך? את רוצה כסף?' ככה".

רביבו גם לא התפרצה לבית הנשיא, אלא הוזמנה לפגישה בעקבות שיחת טלפון שלה שעוררה את חשדו של קצב; הוא הבין שהיא עלולה להתלונן נגדו, הזמין אותה לפגישה והקליט אותה בסתר, במטרה להקדים את תלונתה של רביבו ולהתלונן על סחיטה לכאורה מצדה. "הוא נצמד למכתבה והחזיק את הידיים כמו ילד בכיתה א'. אמרתי לו, 'מה עשית לי? אני לא מצליחה לשקם את החיים שלי'. דיברתי על ההתעללות שעברתי, ואז הוא שאל אותי בלחש, 'כמה כסף?'. אמרתי לו, 'אתה רוצה לשלם? אין בעיה, תשלם 200 אלף דולר'. זרקתי איזה מספר הזוי, מופרך, כדי להבין בכלל למה הוא אומר את זה. אבל אז פתאום הוא נרגע, נהיה נחמד, 'טוב, טוב, אנחנו נמשיך'. הוא השיג את מה שהוא רצה, מבחינתו הייתה לו הקלטה מרשיעה".

רק לי מותר להתעסק בסיפור של חיי

מכל הדמויות בסדרה, נראה שדווקא הנשיא בגילומו של יעקב זדה-דניאל מזכיר את קצב שרביבו הכירה: "הוא אדם מאוד חם, חברי, לבבי, אינטליגנטי. קל לקשור איתו שיחה, לבנות איתו מערכת יחסים נעימה. את גם לא אמורה לשנוא את הבוס שלך, את לא אמורה לפחד ממנו, את רוצה שהעבודה תזרום. אבל אחרי 'תקופת חפיפה' אצלו, אז מתחילות הסצנות האלה של 'התאהבתי בך'. הוא היה מתקשר אליי, מאות שיחות, מאות. ואף שיחה לא קשורה לעבודה".

אודליה כרמון (צילום: Flash90)
צילום: Flash90

התסריט של "אָלֶף" מבוסס על ספר מאת אודליה כרמון, "א' ממשרד התחבורה" (בתמונה). רביבו מצדה לא הייתה מעורבת שום אופן: "אני לא מכירה את היוצרים, לא נוצר שום קשר"

אין לו גבולות?
"לא. היו גם בנות שירות לאומי שספגו דברים, מישהי יצאה משם בוכה בוכה בוכה ואני רצתי אחריה לשירותים כי ניחשתי מה קרה. היא אמרה לי, 'אורלי, אני מבקשת ממך, אל תתני לי להיכנס לשם יותר'. שאלתי מה קרה, והיא ענתה עם דמעות בעיניים: 'הוא מעיר לי על החזה שלי'. הילדות האלה היו בגיל של אחותי הקטנה, נשרף לי הלב".

בסדרה מתוארת החוויה הקשה של אשרת כשהוא קורא לה שוב ושוב להיכנס למשרד שלו.
"זוועה, זוועה, התכווצות. במשך שנים אחר כך, כשהייתי רואה בשעון את השעה 9:30, הייתי מקבלת מיגרנות, מצטמררת. זו השעה שבה הוא היה יורד ללשכה אחרי התפילה, אחרי כל הזיבולי מוח שלו. הייתי אומרת לעצמי, 'אורלי, הנה הגיעה השעה לתופת שלך'. 13:00 הייתה שעת השחרור, כי הוא הוא הולך לאכול. זה מצב שאת לא הולכת לעבוד כמזכירה: את הולכת למישהו שיתעלל לך בחיים. זה היה נורא".

ומה אמרת לעצמך? "נעבור את זה"?
"כן, נעבור את זה עד שלא נעבור את זה. כל ההתרחשות הזאת נמשכה שלושה חודשים, זה לא איזה 30 שנה. עבדתי שם בסך הכל שנתיים וחצי, ורק אחרי שנתיים, כשמנהלת הלשכה הבכירה עזבה, אז באמת עברתי לעבוד איתו".

כשאת לוקחת בחשבון את כל השיקולים, טוב שיצרו את "אָלֶף"?
"לעורר את הנושא הזה אחרי כל כך הרבה שנים זה דבר לא טוב לנפגעות. צריך להניח להן לנפשן. בן אדם צריך ללכת לדרכו, אי אפשר כל החיים לחפור לו בסיפור הזה. אני אומרת, תניחו לקורבנות עבירות המין, שחררו אותן לחיים שלהן. הדיבור על זה מחזיר אותן לטראומות, ההתעסקות בזה מחזירה אותן לחוויות. הפוסט טראומה לא שוככת. לי אישית היו לי חלומות לא טובים מאז שהסדרה יצאה. עם כל הכבוד לסיפור ולנחלת הכלל, בן אדם רוצה להשאיר דברים מאחוריו. תניחו, תניחו".

אורלי רביבו (צילום: דנה לביא)
ז'קט: One Project|צילום: דנה לביא

"אני משוגעת על הבת שלי, מתגעגעת אליה כשהיא במעון, אבל יש ימים שאני אומרת, מה עשיתי לעצמי? מה הייתי צריכה את זה? מה היה לי רע קודם?"

באותה נשימה, רביבו שומרת לעצמה את הזכות לספר על הפרשה בעצמה: "האדם היחיד שמותר לו להתעסק בסיפור של חיי זו אני. כל מישהו אחר לא רשאי להתעסק בזה יותר, זה פשוט חונק, גורם להתכווצויות. מעבר לזה, יש לי תסריט שכתבתי ב-2006, יום אחרי שהפרשה התפוצצה. משהו כמו 50 דפים שמגוללים אחד לאחד את האירוע. ביום שאני אחליט לעשות סרט, וזה יקרה - אז תראו את האמת".

יצירה מתחרה.
"נראה לי שזו זכותי. זה הסיפור שלי, זאת אני וזהו".

אני הצעצוע של הילדה, הבובה שלה, הטאבלט

רביבו (47) הביאה לעולם לפני כשלוש שנים את בתה. את ההחלטה היא לקחה לבדה, ובתנאים שלה: "הייתה לי מערכת יחסים ארוכה, 6-7 שנים, והיה דיבור על עשיית ילד משותף. בשלב מתקדם היו חילוקי דעות, כל אחד הלך לדרכו, ואני מצאתי את עצמי איפה שעושים ילדים לבד. אחרי שנה נולדה לי ילדה קסומה".

כיום מגדלת רביבו לבדה את בתה בדירה במרכז הארץ, מחזיקה הכל בעצמה. "אני עובדת בחברה שעוסקת בפרויקט הנדסי מרכזי ומגדלת ילדה. אין לי מטפלת, הילדה במעון, אני בעבודה ואני מתנהלת. תקשיב, ילד - זה משנה את החיים ברמות הכי קיצוניות. אני תמיד אומרת, 'אורלי הקודמת נפטרה, תחפשו אותה איפשהו, היא לא קיימת'. היום יש אורלי אחרת, גם במבנה החיצוני שלה, במשקל שלה, בחשיבה שלה, באישיות שלה. היא פשוט לא אותו בן אדם".

אורלי רביבו (צילום: דנה לביא)
ז'קט: One Project|צילום: דנה לביא

"תניחו לקורבנות של עבירות המין. ההתעסקות בזה מחזירה לחוויות, הפוסט טראומה לא שוכחת. לי היו חלומות לא טובים מאז שהסדרה יצאה. צריך להניח, להניח"

את יותר רגועה?
"לא, דווקא יותר קריזיונרית, חבל על הזמן. אולי כי ילד גורם לחרדות ואחריות ודאגה מוגברת. אני עוד מעט אביא ילד שני, אולי, לא יודעת. אני שוקלת לאפשר אח או אחות לילדה שלי. לי אישית אין צורך, סימנתי וי ענק על האימהות ואני מודה לאלוהים, אבל הצורך מתעורר כשאני רואה כמה הילדה נהנית בחברת ילדים אחרים. כשמגיעים הביתה היא לבד, אז אני הופכת להיות המשחק שלה, הצעצוע שלה, הבובה שלה, הטאבלט שלה, הכל אני. היא לא מניחה לי את היד לרגע".

את נהנית מהאימהות? את מאושרת?
"שואלים אותי מה מדד האושר אצלי, ואני יכולה להגיד 7. יש ימים שאני ממש משוגעת עליה, אני מתגעגעת אליה כשהיא במעון, ויש ימים שאני אומרת, 'אמיתי, מה עשיתי לעצמי? מה הייתי צריכה את זה, מה היה לי רע קודם?'. הייתי קמה לעבודה, חוזרת אחרי הצהריים, הולכת לדרינק עם חברים, צופה בסדרה, קוראת ספר, נוסעת לסופ"ש, מתאמנת שלוש-ארבע פעמים בשבוע, פילטיס, חדר כושר, יוגה. היו לי חיים מאוד פעילים".

ועכשיו?
"עכשיו אני לא יכולה להרים את הפחית הזאת מכאן לכאן. אני לא עושה הליכות, לא ספורט. אין לי זמן. אם לפני כן דאגתי לאן אני אטוס בסוף השבוע, אז פתאום אני דואגת למלא מקרר, להלביש, לראות שיש לילדה את כל מה שהיא צריכה. זה פשוט דופק את החיים", היא צוחקת ומרגיעה: "אבל אי אפשר להסביר את הערך שהחיים מקבלים אחרי שהילד נולד. זה נראה לי הדבר שהכי משנה לך את החיים, יותר מכל דבר אחר. חתונה, בן זוג, זכייה בלוטו, אקזיט - שום דבר לא משנה את החיים שלך כמו ילד".

צילום: דנה לביא | סטיילינג: גילי אלגבי | שיער ואיפור: מור ירון לביוטי קרו | הפקה: טל פוליטי