9. צימר (כרמל בין)
היא תגבה את החברים שלה, תהיה הכי מקצועית בסגל ומדי פעם גם תוכיח את עצמה כבחורה עם אופי כיפי למדי - אבל צימר, בנקודה הזאת בזמן, היא עדיין התגלמותה המושלמת של השביזות. השביזות הזאת מקרינה למעלה, למטה ולצדדים, והיא זו שגם הופכת אותה לאחת הדמויות שהכי קל להזדהות איתן. אבל כפרטנרית לשירות? בשום פנים ואופן לא. הצבא מייאש מספיק גם בלי גורמי דיכאון חיצוניים.
עד מתי? כל עוד סאלי לא חוזרת בה וחוזרת לבסיס, אל תתפלאו אם צימר תיפצע בכוונה ותמצא דרך להשתחרר עצמאית. בתקווה שזה יצליח, כי כל מה שאפשר להציע למחזורים הבאים שלה זה רחמים.
8. כפיר (דור הררי)
בנוגע לשאלה הכי גדולה שמרחפת כרגע מעל דמותו, נראה שכפיר באמת ובתמים אוהב את ספיר, ושלא מדובר בניצול או התנהגות בעייתית אחרת. אבל יש עוד מישהו שכפיר אוהב, יותר מאת כל אחד אחר: את עצמו. זה ניכר בדיונים שלו עם המב"סית, זה נוכח בפקודות שהוא מצניח על נועה והמפקדות, וזה בעיקר מוכיח שאולי כמה יחידי סגולה יפלו על הצד הטוב שלו, אבל עבור הרוב השקט עדיין מדובר במפקד מהסוג שהורס לך את כל השירות.
עד מתי? הקידום הספציפי שרצה אולי ירד מהפרק, אבל נראה שכפיר הוא מסוג האנשים שנולדו בשביל קריירה צה"לית. ומה לגבי הרומן עם ספיר? תנו לזה עוד כמה חודשים.
7. שמרית (ליר כץ)
אפשר לתאר את הדמויות ב"המפקדת" בהרבה אופנים חיוביים, אבל להגיד עליהן שהן חכמות בצורה יוצאת דופן - זה לא. שמרית, לעומת זאת, ניחנה באינטליגנציה וערמומיות שאולי הופכות אותה לדמות מורכבת, מעניינת ובלתי ניתנת לחיזוי - אבל גם לחיילת שאפשר להבין למה אף אחד לא רוצה אותה איתו באוהל. לשמרית יש קלפים מעולים לשחק איתם, אבל היא שומרת אותם יותר מדי קרוב לחזה. ומבלי שתהיה אותנטית, קשה לעזור לה להתחבב על האחרים.
עד מתי? עד מתי שמרית תישאר בצה"ל? מן הסתם שנתיים, כרגיל. עד מתי היא תמשיך לחזר אחרי נועה? זו כבר תעלומה שבטח תיסחב היטב אל תוך העונה השנייה. אבל בואו, ברור שמשהו עומד לקרות שם, אנחנו לא עיוורים.
6. חגית (גל מלכה)
נתחיל מהמובן מאליו: לחגו יש לב ענק, ביצים בגודל של נשקיה ויכולת להמיס גם את הקרחונים הקפואים ביותר. רק שיש לה גם שורשים (לא בשיער, משפחתיים), והם הופכים אותה לפרטנרית מסוכנת מדי לשירות הצבאי. אי אפשר לדעת מה תהיה הבקשה הבאה של חגית, אבל אפשר להיות בטוחים שהיא תדרוש לא מעט - ושבסופו של דבר היא גם תשיג אותה. במקרים כאלה, ועם אנשים כאלה, אולי עדיף לשמור מרחק.
עד מתי? תפסיק להגיע לצה"ל שנה וחצי לפני תאריך השחרור, אבל גם תדבר עם מי שצריך ותדאג שלא ידווחו עליה כנפקדת.
5. נועה (אלונה סער)
בפרק 1 היה כל כך קל לרחם על נועה, שהיא לקחה את המקום הראשון בהליכה. בפרק 8, אחרי ההערה הנבזית שלה לשמרית, גם המקום האחרון יהיה גבוה מדי בשבילה. בסוף, נראה שהאמצע הוא המקום המושלם עבור גיבורת "המפקדת", זו שניכר שקורצה מחומרים מעט אחרים, אבל גם עושה מספיק פעולות שראוי להתחשבן איתה עליהן, לטוב ולרע. אף חייל לא אוהב את זה שנצמד באדיקות לכללים, אבל אף חייל גם לא היה רוצה לשרת עם מישהו חסר אחריות, שיתעורר על עצמו רק כשיגיע לכלא הצבאי. על אף האטימות והקור, לנועה יש יופי פנימי שרוב הסגל שלה עדיין לא השכיל לחשוף, אבל צריך להיות כנים: לא יקרה כלום אם היא תהיה קצת יותר תקשורתית עם אחרים.
עד מתי? לא ברור מה תאריך השחרור של נועה, וסביר שהוא לא יוארך מעבר לצפוי. לגבי המשך תפקידה בתור מ"מ, העניינים לא נראים מזהירים.
4. ספיר (מיה לנדסמן)
עד כמה כיף לשרת לצד ספיר? תלוי מאיזו זווית אתם מסתכלים. אם אתם החיילים שלה, זה פחד אלוהים. אם אתם המפקדים שלה, הרווחתם יד ימין מושלמת, כזו שתעשה בשבילכם גם את העבודה של היד השמאלית. אבל במידה ונקלעתם למצב בו אתם שווים לספיר, ספק אם זה ישתלם. היא כל כך ממוקדת בצבא ובתפקיד שהיחסים החבריים שלה קצת נזנחים, וכמו שראינו בקשר בינה לבין צימר, עשוי להיות לזה מחיר הרסני.
עד מתי? אפשר להמר בזהירות שספיר עוד תעלה על מדי נגדת, אבל זה לא דיל לכל החיים. היא תשתחרר בגיל נורמלי ופתאום תבין שהתעסקה בשטויות במשך שנים.
3. צליל (נועה אסטנג'לוב)
המפקדת שרוצה לעבור "תהליך" עם החיילות שלה עוד לא באמת הבינה לאן היא נכנסת, ונראה שהיא עשויה מהחומרים שהפכו אינספור חיילים לפניה לשבוזים ברמות של צימר. אבל בינתיים היא עוד אופטימית ונחושה, ולמרות שברור מה המטרה שלה בסופו של יום - יציאה לקצונה - היא גם מסוגלת להסתכל מעבר לכתפיים של עצמה ולדאוג לאחרים. וחוץ מזה, מי לא רוצה לשרת עם החיילת הכי קלה לסחיטה בצה"ל?
עד מתי? צליל כבר תספר לכם בעצמה: קצונה, קבע, עוד תפקידי פיקוד ואולי גם כמה שנים טובות של קריירה צבאית. זה אולי לא ילך לה בקלות, אבל היא לא תניח לאף אחד עד שתגיע לשם.
2. יוגב (נועם אימבר)
תסתכלו על הפנים המתוקות והעצלניות האלה ותגידו שלא מדובר בפרטנר מהחלומות. יוגב הוא מסוג החיילים שיעשו את כל מה שצריך, פשוט ברגע האחרון, ועד שיגיעו אליו הם יתרכזו בעיקר בשנ"צים וצפייה בסדרות (שבהחלט גורמות לו לבכות. אבל גם לבנים מותר!). הוא עשוי לפקשש, והוא בטח לא הבן אדם שצריך להפקיד בידיו את ביטחון המדינה, אבל אם לסגור שבת עם מישהו בחדר אחד - אז איתו בבקשה. ולמה לא המקום הראשון? כי הבסיס של "המפקדת" מלא בחיילות, ולא בטוח שכולן יאהבו את מה שהוא ניסה לעשות עם שמרית.
עד מתי? עד כמה שצריך, ולא דקה אחת אחר כך. אם אפשר לצאת הביתה קצת קודם, עדיף.
1. ערבה (עלמה קיני)
למרות כל הכוונות הטובות - ויש לה יותר מדי כאלה - התפקוד הנמוך של ערבה יכול לגרום לשלכם להיראות טוב בהרבה. ערבה היא מסוג האנשים שקל להתעלם מהם, ובכנות, גם קצת כיף ללעוג להם, אבל היא גם היחידה שתחכה לכם למטה כשהגלגל יסתובב. מעטות הדמויות ב"המפקדת" שזוכות לטיפול רגיש כמוה, והעובדה שמדובר בתפקיד משחק ראשון של קיני המצוינת רק מוסיף. כולנו מכירים ערבה כזו אחרת, חלקנו אולי גם מזדהים איתה בעצמנו, ועל דבר אחד אפשר להסכים: אין ולא תהיה חיילת עם לב טהור כמו שלה. ובצבא, מקום בו אופטימיות היא תנאי כמעט הכרחי, אסור לזלזל בזה.
עד מתי? צה"ל, כבר ראינו, ממש לא מצליח להבין את ערבה. היא אולי תרצה להישאר, אבל סביר שבקושי יקראו לה למילואים.
