"המזל של האנק" (או "לאקי האנק") נפתחת בסצנה שבה גיבור הסדרה מואשם בשתיקה. האנק (בוב אודנקירק, "סמוך על סול") הוא מרצה לספרות אנגלית בקולג' עלום בפנסילבניה, שתלמידיו מאשימים אותו בכך שהוא שותק במשך רוב השיעור, ולא מלמד מספיק. קשה לדמיין את אודנקירק - שהתפרסם בזכות דמות דברנית במיוחד - בנעליה של דמות שנוטה לשתוק, ואכן השתיקה שלו לא מחזיקה זמן רב. האנק נענה לדרישותיהם של תלמידיו ונותן להם קצת יותר ממה שהם ביקשו. הוא פוצח במונולוג על בינוניות: של הקולג' שהם נמצאים בו, אותו הוא מכנה "בירת הבינוניות", של תלמידיו שמצאו את עצמם בקולג' הזה, ושל עצמו, כסופר ומרצה שפשוט לא עושה עבודה טובה מספיק.

המונולוג של האנק הוא נקודת פתיחה מצוינת לסדרה - הוא אירוע שמניע את העלילה, קובע את הטון ומכין את הקרקע לאחד הנושאים המרכזיים. אבל זה לא רק זה: המונולג הזה מעולה כי הוא משמש בתור מסר למי שהגיע ל"המזל של האנק" בעקבות אודנקירק: הוא אמנם כבר לא סול גודמן, אבל הוא כאן במלוא תפארתו וכריזמתו.

מאותו הרגע, האנק עובר כמה חוויות שמביאות אותו לקצה ומקרבות אותו יותר ויותר לנקודת רתיחה – ונתקל בסוג של משבר אמצע החיים. המונולוג ההוא מסבך אותו ומוביל להצבעה של עמיתיו לעבודה, שמחליטים להדיח אותו מתפקידו בתור ראש המחלקה לספרות אנגלית; הבת שלו שואבת ממנו כספים להשקעות עסקיות מפוקפקות; ואביו, מבקר ספרות נודע, פורש לגמלאות ומציף אל פני השטח את מערכת היחסים הרעועה בין השניים, שכוללת גם נתק של 15 שנה. מעבר לכל זה, ולמרות שהוא חי חיים שהם לכאורה יציבים, האנק סובל מתחושות קשות של בינוניות ופספוס, ומרגיש שהוא לא מימש את הפוטנציאל שלו בתור סופר.

מתוך
מיריי אינס ב"המזל של האנק"|צילום: יח"צ באדיבות yes

לפי שני הפרקים הראשונים של הסדרה שהגיעו למסך עד כה בארה"ב, "המזל של האנק" ככל הנראה תיכנס עמוק יותר לתוך סוגיות שרבים יכולים להזדהות איתן, כמו התמודדות עם תחושת החמצה, יחסי אב ובן, הצורך בקבלה והרצון לקבל אישורים חיצוניים. אבל במקביל, מדובר בקומדיה שחורה עתירת סרקזם, שעוסקת לא מעט בעולם האקדמיה, מה שבהחלט מצמצם את קהל היעד הרלוונטי שלה והופך אותה לסדרה נישתית, שככל הנראה לא תדבר לקהל הרחב.

אם הגעתם ל"המזל של האנק" בשביל אודנקירק, מיותר לציין שהוא עושה כאן את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, והוא גונב את ההצגה. עוד לא קיבלנו הוכחה חותכת לכך שהאנק הוא גיבור שמצדיק את קיומה של סדרה אודותיו, אבל אין ספק שאודנקירק תמיד שווה צפייה. עם זאת, קשה להגיד ששאר הדמויות בסדרה עושות חשק להמשיך לראות אותה. אם לשפוט על סמך שני הפרקים הראשונים, מלבד האנק אין אף דמות נוספת שהיא מעניינת מספיק כדי לגרום לצופים להישאר. היחידה שמתקרבת אליו היא אשתו לילי (מיריי אינס), שמצליחה להראות פוטנציאל בעיקר בסצנה אחת - שכוללת גישור בין מורה לאמא של תלמיד באמצעות שוקולדים והמון כריזמה. אבל בהיעדר עוד שחקנים בולטים בזירה של "המזל של האנק", קשה שלא לתהות: האם אודנקירק בלבד יספיק כדי להפוך את "המזל של האנק" לסדרה טובה? האם דמויות אחרות חוץ מזו שלו יוכיחו את עצמן? רק הזמן יגיד, אבל בינתיים, אין לדעת אם מדובר בסדרה שהצפייה בה תשתלם.

מתוך
מתוך "המזל של האנק"|צילום: יח"צ באדיבות yes

כדאי לציין שמאחורי הסדרה עומדים אנשים מוכשרים ומנוסים בעולם הטלוויזיה: היוצרים הם פול ליברשטיין - כותב, מפיק בפועל ושואו-ראנר של עונות 5-8 של "המשרד" (וגם מי שמגלם את דמותו של טובי), ואהרון זלמן, שכתב והפיק בסדרות "נזקים" ו"חוק וסדר", בין היתר. את שני הפרקים הראשונים ביים פיטר פארלי, חצי מהאחים פארלי, שביימו יחדיו קומדיות קלילות כמו "טיפשים בלי הפסקה" ו"משתגעים על מרי". פיטר פארלי בעצמו אף ביים את הסרט זוכה האוסקר "הספר הירוק". 

היוצרים מצליחים לתת ל"המזל של האנק" תחושה של קלילות מסוימת, למרות שהיא עוסקת גם בנושאים רציניים. יש המון כנות באופן שבו היוצרים עוסקים בחוויה האנושית, ובפרט בתחושות של החמצה ובינוניות, אבל הם גם מאפשרים לעצמם להסתכל על הרעיונות האלה בהומור מסוים. ובכל זאת, ולמרות הכישרון הרב של האנשים שעומדים מאחוריה, קשה לדמיין את "המזל של האנק" הופכת לתופעה תרבותית של ממש. היא תדבר לחובבי סרקזם, אקדמיה ואודנקירק; כל השאר כנראה ידלגו עליה, ובצדק.