לא ברור למי צריך להודות או את מי כדאי לקלל, תלוי מה מיקומכם במפה הקולינרית, אבל קשה להתעלם מהגידול האקספוננציאלי של תכנים שבמרכזם מטבח של מסעדה כלשהי ורצוי כמה שיותר לוהט, כושל ועצבני. מדובר כבר בז'אנר שעומד בפני עצמו שהגיע לפיק ב"הדוב" המצוינת. ואחד השיאים של הסדרה זוכת פרס גלובוס הזהב הגיע בעונה הראשונה, עם פרק שלם שצולם בשוט רציף. לא די בכך שבמשך עונה שלמה הלחיצו אותנו עם שוטים אינטנסיביים וקלוז-אפים שגורמים לקלסטרופוביה והזעת יתר בבלוטות נסתרות בגוף, הפרק הזה היה כמו פיצוץ מוח אטומי וקורס מזורז בעשייה טלוויזיונית עילאית.
"הדוב" עשתה את זה מצוין, אך "השף" ("Boiling Point") עשה זאת חצי שנה קודם לכן - רק פחות טוב. הסרט, שעלה למסכים בבריטניה ב-2021 ובארץ ממש לאחרונה, היה מועמד לפרס הבאפט"א וזכה לביקורות מפרגנות, אך אלו לא תורגמו לרווחים בקופות. "השף" תיאר סרוויס לילי ועצבני במסעדת "ג'ונס ובניו" (לא על האש) בשוט רציף שנמשך שעה וחצי, וכלל מגוון דמויות מרכזיות, משניות או זניחות, שאותן הוביל סטיבן גראהם בתור השף אנדי ג'ונס האלכוהוליסט, כשלצדו מתייצבת הסו-שף קארלי (וינט רובינסון). הוא הסתיים כשאנדי מקבל התקף לב ומתמוטט ולצופים אין מושג מה עלה בגורלו. בחוות דעת זריזה אפשר לומר כי שעה וחצי של וואן שוט, שכוללות דרמות חיוורות ודמויות שטוחות במטבח שהוא הכל אבל לא סוער ובטח שלא מסעיר, הן מאוד מתישות.
שנתיים לאחר צאתו בשושו לאוויר העולם, "השף" קיבל מיני-סדרת המשך בת ארבעה פרקים, שזמינים עכשיו לצפייה ב-HOT. היא עלתה לרשת ה-BBC כבר בחודש אוקטובר, אך מסיבות מובנות שאין צורך להרחיב עליהן, לא שמעתם עליה עד כה. עלילת הסדרה, שהפעם נקראת בשמה המקורי "נקודת רתיחה", מתרחשת כשמונה חודשים לאחר סיום הסרט. אומנם הצפייה בו אינה בגדר חובה, לא לקראת הסדרה ולמען האמת גם לא בכלל, אבל אם תרצו לקבל מושג ירוק לגבי הדמויות הפועלות - היא בכל זאת מומלצת.
לאחר אירועי "השף" קארלי לקחה איתה את כל הצוות, הגשימה את חלומה ופתחה מסעדה משלה. במקביל להתמודדות שלה עם קשיים רבים בניהול המטבח והמסעדה בכלל, אנדי יושב בבית מחוסר עבודה וחושש ליצור איתה קשר (והיא איתו), לאחר שיחסיהם עלו על שרטון במהלך הסרט. זה בערך כל הקו העלילתי שעליו מושתתת הסדרה: עלילה ראשית שמתרחשת בתוך המטבח הסוער של השפית, ומסביבה עלילות משנה של מספר דמויות ובראשן זו של אנדי, שהיא גם הכי פחות מעניינת ואפילו מיותרת.
פרק הפתיחה של "נקודת רתיחה" נפתח בוואן שוט, אותו הגימיק שהיה המרכיב העיקרי בסרט. זה צפוי אך קצר וחביב, ומכניס את הצופים הישר לתוך האווירה הסוערת של מסעדה רועשת ובוחשת ומטבח לוהט ומבעבע. לאחר הפתיח, הסדרה עוברת לעריכה קלאסית ותזזיתית, לפחות בסיקוונסים שמתרחשים בתוך המטבח. בהיפוך גמור מהסרט, ב"נקודת רתיחה" הטלוויזיוניות העריכה לוקחת פיקוד על הפס ומשחקת תפקיד חשוב - ולעיתים היא אף מחפה על סצנות פחות טובות.
פורמט של סדרה מאפשר לכותבים לצלול לעומקן של הדמויות, מה שלא קורה ב"השף" (בעיה נוספת שצצה בעקבות הבחירה בשוט רציף). בסדרה יש מספר דמויות עם סיפורים מעניינים ומרגשים שמקבלות את הספייס הראוי, כמו ג'יימי הקונדיטור בעל הנטייה לאובדנות או ג'ייק שוטף הכלים, שמנסה להרוויח כסף בדרכים לא כשרות עבור אחותו המתבגרת, שאותה הוא מגדל לבדו. לצד זאת, היוצרים מנסים לגעת בכמה נושאים בזמן הקצר יחסית שהוקצב להם (ארבע שעות סך הכל): בעיות נפשיות, סטרס, אלכוהוליזם, הטרדה מינית, ואפילו מחלת הקרוהן מקבלת זרקור בפרק האחרון.
מנגד, התסריט של "נקודת רתיחה" הוא הססני להחריד. המתח נבנה בצורה טובה והתחושה שמשהו עוד רגע הולך להשתבש בצורה חמורה במטבח של קארלי מרחפת כל העת. אבל הבחירות הקריאייטיביות ניטרליות, והתסריט לא הולך עד הסוף. בזמן שבמטבח של כרמי ברזאטו יש מבול של צעקות, יריקות וקללות, ב"נקודת רתיחה" הקונפליקטים נפתרים בנימוס בריטי מנופח. אל שני הפרקים האחרונים מגיח סטיבן אוג האמריקאי ("המתים המהלכים"), שמספק את הגסות והחוצפה הנחוצות בסדרות מסוג זה, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי.
למרות נפקדות מעצבנת של תקריבי מנות גורמה (הם נוכחים אך לא מספיק) שדרושות בתכנים כאלה, ולמרות תסריט שהולך על בטוח יותר מדי פעמים וצילום בינוני, הדרמה הקולינרית הזו מתגלה כלא רעה בכלל ויכולה להנעים את זמנכם. מצד שני, אם אין לכם סבלנות לסדרות בריטיות מנומסות, תמיד אפשר לצפות שוב בשתי העונות של "הדוב". רק אומר.