שיתוף הפעולה הפורה בין במאי האימה מייק פלנגן ("שקט", הסיאנס 2") לענקית הסטרימינג נטפליקס הביא לנו כמה מסדרות האימה הטובות ביותר של השנים האחרונות, כולל "מי מתגורר בבית היל", "טקס חצות" ו"מי מתגורר באחוזת בליי". פלנגן יצר לעצמו מוניטין של במאי אימה עם קול ייחודי, שסיפוריו לא מסתפקים רק בהבהלות ו-JUMP SCARES, אלא הם חודרים עמוק יותר, עוסקים באספקטים שונים של החוויה האנושית ונוגעים בפחדים העמוקים ביותר שלנו. סיפוריו של פלנגן שוזרים אלמנטים על-טבעיים בחוויות שרבים יכולים להזדהות עמן, כמו מוות, אבל, קונפליקטים משפחתיים, משבר אמונה, התמכרויות, קשיים נפשיים ועוד. "מועדון חצות", סדרת האימה החדשה של פלנגן, שהפעם משתף פעולה עם ליה פונג, ממשיכה בקו הזה - אבל הפעם זה נעשה בפורמט שונה מהסדרות שקדמו לה.
כמו "מי מתגורר בבית היל" ו"מי מתגורר באחוזת בליי", גם "מועדון חצות" היא עיבוד לספר. "מועדון חצות" הוא ספר אימה לנוער שנכתב על ידי כריסטופר פייק ויצא לאור בשנת 1994, אך הסדרה משלבת בתוכה גם סיפורים נוספים שהופיעו בספרים אחרים של פייק. העלילה מתמקדת בחבורת נערים ונערות המתגוררים בהוספיס לבני נוער שחולים במחלות סופניות. הם יוצרים את "מועדון חצות" ונפגשים בסתר מדי לילה כדי לספר אחד לשני סיפורי אימה וכורתים ברית ייחודית: הראשון שימות חייב לעשות כל מאמץ כדי ליצור קשר מעולם המתים עם שאר חברי הקבוצה. את ההוספיס מנהלת רופאה מסתורית, המגולמת על ידי הת'ר לנגנקאמפ (כוכבת קלאסיקת האימה "סיוט ברחוב אלם") והמבנה בו ההוספיס שוכן מסתיר בתוכו לא מעט סודות אפלים.
למי שגדל בשנות התשעים העלילה ככל הנראה תזכיר את הסדרה "מי מפחד מהחושך?", שבה חבורת בני נוער המכנה את עצמה The Midnight Society נפגשת מדי לילה בקומזיץ ביער ומספרים אחד לשני סיפורי אימה (או "צ'יזבטים") המוצגים על המסך. אך "מועדון חצות" מציגה פורמט מעט שונה, שבו סיפור המסגרת הוא לא שולי, אלא מרכזי ומשמעותי לא פחות מהסיפורים הקצרים המסופרים על ידי בני הנוער. לפיכך כל פרק של "מועדון חצות" מכיל שתי עלילות: סיפור המסגרת שמראה את חיי היומיום, כמו גם חוויות שונות ומשונות המתרחשות לבני הנוער בהוספיס - וסיפור קצר המסופר על ידי אחד מהם.
לפורמט הייחודי של הסדרה יש יתרונות, אבל גם לא מעט חסרונות. מצד אחד, הצופים מקבלים מגוון סיפורים משלל ז'אנרים שונים (מותחן פסיכולוגי, אימה יפנית, פילם נואר, מד"ב) המסופרים מנקודות מבט מגוונות, מה שבהחלט יכול להעשיר ולהוסיף לחוויית הצפייה. נוסף על כך, הסיפורים המסופרים על ידי בני הנוער משקפים את הרצונות, הפחדים, האהבות והאמונות של כל נער ונערה בהוספיס, ובכך הם גם מוסיפים להעמקת הדמויות. לעיתים, הסיפורים הקצרים גם מרפררים לסיפור המסגרת, כך שגם אם הם לא תמיד מעוררים מספיק עניין - הם לרוב נשארים רלוונטיים לסיפור המרכזי בסדרה.
בסיפורים מסוימים נראה שפלנגן ופונג מנצלים את הבמה כדי להגיד דבר או שניים על סיפורים וכיצד הם עוזרים לנו להתמודד עם קשיים בחיים. היוצרים גם מנצלים את הבמה כדי לדבר על מה הופך סיפור למפחיד, וכבר בפרק הראשון עולה בקרב בני הנוער השאלה אם רק הבהלות (Jump Scares) מספיקות כדי שסיפור ייחשב לסיפור אימה. על הדרך היוצרים שברו שיא גינס למספר ה-Jump Scares הגבוה ביותר בפרק של סדרה מתוסרטת, עם לא פחות מ-21 הבהלות בפרק המדובר. מצד שני, מרבית הסיפורים די צפויים ולא מעניינים מספיק בהשוואה לסיפור המסגרת של המקום, ההיסטוריה שלו, המסתוריות סביבו וסביב הרופאה שמנהלת אותו - שמסקרנים הרבה יותר.
הרגעים החזקים יותר של "מועדון חצות" מתרחשים כאשר פלנגן עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - להיכנס עמוק לתוך צדדים שונים ואפלים באישיות שלנו, כמו גם לתוך אספקטים שונים בחוויה האנושית. חובבי פלנגן ישמחו לראות שחקנים מיצירות קודמות שלו, ביניהם סמנת'ה סלויאן, רוברט לונגסטריט, זאק גילפורד וראול קולי, ששיחקו בין היתר ב"היל האוס" ו"טקס חצות". אך גם השחקנים החדשים, ובעיקר בני הנוער שרובם שחקנים אנונימיים, עושים עבודה מצוינת. זה נכון לא רק לגבי גילום הדמויות העומדות במרכז הסדרה, אלא גם לגבי הדמויות המוצגות בסיפורים הקצרים בכל פרק. בנוסף, ניכר שהיוצרים מנצלים את הסיפורים הקצרים גם כדי להכניס לא מעט מחוות לסרטים פופולאריים שונים כמו "שליחות קטלנית", "שבעה חטאים" ו"הנץ ממלטה", שחובבי קולנוע בהחלט יעריכו. לצד זאת, המחוות האלה גם עלולות להשאיר את הצופים עם תחושת דז'ה וו חזקה מדי שגורמת לסיפורים הללו להיראות ממוחזרים.
כמו ביצירות קודמות שלו, גם ב"מועדון חצות" פלנגן משלב דרמה עם אלמנטים של אימה, אך אם בסדרות קודמות היה איזון יחסי טוב בין השניים, הפעם מרגיש שהסדרה נוטה יותר לכיוון הדרמה, ולעתים אף מלודרמה, מאשר אימה. בהחלט יש בה רגעים מלחיצים, מבהילים ומקריפים לחובבי האימה, אך "מועדון חצות" בהחלט פחות מפחידה ולא בטוח שתספק את חובבי הז'אנר מהבחינה הזאת.
בשורה התחתונה, "מועדון חצות" היא סדרת אימה "לייט" שיש בה כמה רגעים טובים, אך היא לא מגיעה לגבהים של יצירות קודמות של פלנגן ולא מצליחה להעמיק מספיק בנושאים שהיא מעלה. היא ברובה די צפויה והפתרונות לחלק מהתעלומות מרגישים חסרי מעוף. עם זאת, היכולת הייחודית של פלנגן להשתמש בסיפורי אימה כדי לגעת בנושאים מורכבים שרבים יכולים להזדהות איתם עדיין ניכרת כאן, והיא תמיד מעוררת הערכה.