הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2024 יתקיימו בעוד פחות מחודש, ועכשיו יש לנו הזדמנות לחיות מחדש - בערך - את הבחירות של שנת 2016. זה קורה דרך הדרמה הפוליטית "בחירות משלהן" ("The Girls on the Bus") שעלתה ב-HOT: הסדרה מבוססת באופן רופף למדי על הספר רב המכר "Chasing Hillary" משנת 2018, ובו איימי צ'וזיק, כתבת הניו יורק טיימס, כתבה על חוויותיה במהלך סיקור הקמפיין של הילרי קלינטון. ולמה "באופן רופף למדי"? כי בסדרה המציאותי הפך לפיקטיבי, והשמות האמיתיים הוחלפו בדמויות דמיוניות. כלומר, לא מדובר בסדרה על אירועים אקטואליים שקרו באמת, אלא בסדרה שעוצבה בהשראתם.
את "בחירות משלהן" יצרה צ'וזיק בעצמה יחד עם ג'ולי פלק ("יומני הערפד"), והיא נחתה בפלטפורמת הסטרימינג Max במרץ האחרון. לישראל היא הגיעה רק עכשיו, באיחור יחסי, ואחרי שכבר נודע על ביטולה. הסדרה מתמקדת בסיידי מקארת'י (מליסה בנויסט, "גלי"), שהכי קל לתאר אותה בתור "דמות של זואי דשנל". סיידי היא כתבת בעיתון הסנטינל, שכתבה בעברה על נושאים פוליטיים והועברה לכתיבה על מודעות פטירה, בעקבות סוג של משבר מקצועי: היא הכניסה יותר מדי רגש לסיקורה את הבחירות הקודמות, והדובדבן שבקצפת - סרטון שלה מייבבת הפך לוויראלי. על הפדיחה הזו היא עדיין מנסה לכפר, ואנחנו פוגשים אותה כשניתנת לה ההזדמנות שנייה המיוחלת: היא יוצאת לסקר את הפריימריז הקרובים לנשיאות, עם התמקדות בפוליטיקאית המסקרנת קרוליין בנט.
איתה על האוטובוס של בנט נמצאות, בין השאר, שלוש קולגות: הכתבת הוותיקה גרייס (קארלה גוג'ינו, "מי מתגורר בבית היל"), העיתונאית השמרנית קימברלין (כריסטינה אלמור, "הספינה האחרונה"), והמשפיענית לולה (נטשה בנהאם). הארבע לא יכולות להיות יותר שונות אחת מהשנייה - הן בגישות הפוליטיות שלהן, והן באישיות ובאורח החיים; ומטבע הדברים, הן גם מתחרות זו בזו מבחינה מקצועית. אבל במקביל למתיחות המובנת מאליה, מתפתחת ביניהן אחווה נשית של ממש, בזמן שהן מסקרות את האירוע המעניין והמסעיר ביותר בתחומן - הקרב על הבית הלבן. כמובן שבין דרמה פוליטית אחת לאחרת משולבות גם עלילות צד, משפחתיות או רומנטיות: סיידי נפגשת בהפתעה עם אקס כועס, גרייס מתקשה להיות זמינה עבור בתה הבכורה, לקימברלין יש תכנון חתונה על הראש.
על פניו, "בחירות משלהן" היא דרמה פוליטית - אם כי במובנים רבים היא דומה גם לקומדיית מקום עבודה; בכל מקרה, איך שלא תגדירו אותה, היא לא כל כך מוצלחת. שילוב בין ז'אנרים הוא בבסיסו דבר מבורך, אבל רעיון זה דבר אחד וביצוע זה דבר אחר. העניין עם "בחירות משלהן" זה שהיא לא מחזיקה במאפיינים הכי חשובים של הז'אנרים שבהם היא משתמשת. בתור דרמה פוליטית, חסרים בה עומק ומורכבות; היא מציגה דמויות טיפוסיות ושבלוניות, לוקה במשחק מוגזם ולעיתים מגוחך, וקשה לומר שהיא מנסחת אמירה רעננה על הנושאים הכבדים שבהם היא עוסקת. בתור קומדיית מקום עבודה, היא פשוט לא ממש מצחיקה. האינטראקציות בין הדמויות באנסמבל שלה משעשעות לעיתים, אבל חסרה בה השנינות הפנים-תעשייתית שמאפיינת סדרות בסגנון. בקיצור, "בחירות משלהן" עשויה להיראות מבחוץ כמו סדרה אינטליגנטית של HBO, אבל מבפנים היא דומה יותר לסדרות ממוצעות (ומיושנות) כמו "עושות כותרות".
אחת הבעיות המרכזיות היא אפיון הדמויות - חלקן חביבות, חלקן בלתי נסבלות, אבל כולן קלישאתיות ושטוחות להחריד. סיידי מתנהגת כמו דמות ראשית של קומדיה רומנטית בת עשור לפחות, ולא בקטע טוב. היא קופצנית ומגושמת מצד אחד, אבל חדורת מטרה ומקסימה (לכאורה!) מהצד השני; היא המילניאלית הכי מילניאלית שראיתי בטלוויזיה כבר תקופה. וכן, אפשר לעשות דמות כזו היום, אבל זה צריך להיות בצחוק, ממרחק אירוני. הטרופ הזה בתור דמות ראשית "רצינית" - כל עוד לא נעשים בו איזשהם עדכוני גרסה או טוויסטים - פשוט כבר לא כל כך רלוונטי. לולה, מצידה, אמורה לייצג את ג'ן זי - אבל בפועל היא ההתגלמות של מה שכל מי שהוא לא ג'ן זי חושב על ג'ן זי. היא אמורה להיראות מגניבה, אבל היא מתאמצת; היא אמורה להיות חכמה, אבל היא יודעת רק להגיד דברים כמו "כל הגברים הלבנים הזקנים האלה ימותו בקרוב". קימברלין וגרייס יותר נסבלות משתיהן, אבל גם הן לא מתרחקות יותר מדי מהטייפקאסט שבמסגרתו הן מתקיימות.
ומה באשר לפוליטיקה? וול, מי שרוצה לצפות בתוכן פוליטי חריף ונועז אולי צריך לפנות לסדרה אחרת. אולי כי "בחירות משלהן" לקחה את הפיקציה צעד אחד רחוק מדי מהמציאות; אולי כי גם כשהסדרה מנסה להגיד משהו חשוב או חכם, היא אומרת דברים שכבר נאמרו הרבה לפניה (וזה לא ממש מפתיע, בהתחשב בזה שהיא מבוססת על ספר בן שש שנים). השיעורים שהיא מלמדת את הדמויות שלה כמעט מובנים מאליהם (למשל, גרייס לומדת שצריך להעריך את העיתונות המשפיענית החדשה, ולולה מבינה שעליה לדעת את החוקים של העיתונות הישנה לפני שהיא שוברת אותם). כל זה קצת מזכיר את המונולוג ההוא של אמריקה פררה ב"ברבי", שהפך מאוד מדובר למרות שהמסרים שלו נראים כאילו הם לקוחים מ-2012.
ועכשיו לשאלת השאלות: האם כדאי לצפות ב"בחירות משלהן"? התשובה היא "בגדול לא, אבל גם אם כן - זה לא מהסיבות הנכונות". אומנם מדובר בסדרה סוחפת ועשירה בתפניות עלילתיות, אבל בסופו של יום, הדבר העיקרי שהיא עוררה בי זה לא רגשות או מחשבות, אלא קרינג'. ולעיתים הקרינג' היה כל כך חמור שזה כבר נהיה קצת כיף.