כשהסדרה "צ'רנוביל" עלתה רק לפני ארבע שנים ב-HBO, מסך הברזל נראה כמו זיכרון רחוק ומעומעם, עולם אפל ורדוף. אחרי שאנשים מן הצד השני שלו הריחו את החופש והביעו את דעתם מבלי ששני סוכני קג"ב ידפקו להם על הדלת, נראה היה שאין סיכוי שהם יאפשרו שהמסך ירד עליהם שוב. פוטין אמנם בוחש בלי הפסקה לא מאתמול, וגם לחצי האי קרים הוא פלש כבר לפני עשור, אבל ספק אם ברוסיה היה מישהו שהעלה על דעתו את תסריט האימה החדש-ישן שנולד באוקראינה, כשאפילו מקדונלדס נמלטה מהשטן ממוסקבה.
"צ'רנוביל", שהייתה ללא ספק הפקת מופת, לקחה את האירוע המז'ורי שנתן את האות להתפוררות ברית המועצות, ופירקה אותו לגורמים – וזאת, בלי לאבד לרגע את הפוקוס מן התמונה הכללית בדמות המערכת המושחתת שאפשרה אותו. ומעבר לזה, היא עשתה גם שירות פורץ דרך נוסף. באמצעות איכויות ההפקה של HBO, היא הביאה את "העולם השני" (מדינות הגוש הסובייטי) אל הבמה המרכזית, והראתה שכאשר המוצר הטלוויזיוני המורכב עשוי היטב, לא רק המבקרים יתמוגגו - אלא גם הקהל הרחב.
אל הסנטימנט הזה בדיוק מבקשת להתחבר הסדרה "המרגל" ("Spy/Master") של HBO מקס, שעלתה למסך מוקדם יותר השנה ולאחרונה הגיעה גם ל-HOT. למעשה, ברוח הנטפליקסיות וגלובליזציית הסטרימינג של השנים האחרונות, היא אפילו לוקחת צעד אמיץ ומתבקש קדימה, כאשר אם ב"צ'רנוביל" הדמויות עדיין דיברו ביניהן באנגלית משובחת, הרי ש"המרגל" - קופרודוקציה רומנית, גרמנית ואמריקאית - שומרת נאמנות גם לשפות המקור (כולל רוסית, ערבית ואפילו רגע בעברית).
צריך להתעכב רגע על ההחלטה הזאת לפני שממשיכים, כי קשה להגזים באופן שבו היא משפיעה על הסדרה הזאת לטובה. זה לא רק האלמנט הצורני והדיוק ההיסטורי, זו המשמעות והאופן שבו כל אחת מהדמויות מקבלת כך את המקום שלה בעלילה, כשווה בין שווים. טובים ורעים, רעים וטובים. בלי "אנגלית של נבלים" במבטא זר, ובלי ההיררכיה התרבותית שמקודדת בין מי שמדברים בשפתם ובין מי שלא.
את "המרגל" יצרו קירסטן פיטרס ואדינה סדינו, ששורשיה הם רומניים. הסדרה מתרחשת בחלון זמן מצומצם בין רומניה לגרמניה של שלהי שנות השבעים והמלחמה הקרה שבשיאה. הימים הם ימי הרודן ניקולא צ'אושסקו, כאשר רומניה מצליחה לבדל את עצמה מהגוש הסובייטי ולפתח יחסים עצמאיים גם עם ארה"ב. זו האחרונה אינה מודעת (או שאינה רוצה להיות) לדיקטטורה הרצחנית שמפעיל צ'אושסקו על בני עמו. היא מקרבת אותו אליה למורת רוחה של ברית המועצות והקג"ב שפועל ברומניה באינטנסיביות.
אחד "הנכסים" של הקג"ב הוא דמותו של ויקטור גודאנו, רב המרגלים ויד ימינו של הרודן ושל אשתו האכזרית אף יותר, שמתחיל להיחשף כסוכן סובייטי על ידי הביון הנגדי ברומניה. גם על זה צריך להתעכב לרגע. מי שזוכר את הסרט הגרמני המופלא "חיים של אחרים" יודע כיצד פחות או יותר לא היה אדם חשוב בגוש המזרחי שלא היה אדם אחד לפחות שעוקב אחריו. אפשר לגחך על זה ולומר שכיום, עם כל הרוגלות וה"עוגיות", כולנו נמצאים תחת מעקב גדול פי כמה. אבל אז, התחושה הייתה הרבה יותר פיזית - וגם המחיר.
כך או אחרת, כאשר גודאנו מזהה את החשדות שעולות לגביו, דמותו שואבת השראה מעריקתו האמיתית למערב של איש הביון הרומני יון מיחאי פצ'פה (שגם חשף בספריו את הנעשה תחת משטר צ'אושסקו) - ומנסה להימלט אל השגרירות האמריקאית בבון שבגרמניה, ואז גם לערוק למערב בשיתוף ה-CIA. עד כאן רקע כללי, כולל האירוע שמרחף ברקע כל העת: ועידת קמפ-דיוויד, שם יושב הנשיא קרטר עם בגין וסעדאת ומנסה להביא שלום בתיווך אמריקאי אל המזרח התיכון. כן, גם לזה אנחנו קשורים, כשלסובייטים - שהיו הספונסר של המצרים כל השנים - יש את האינטרס לפוצץ את שיחות השלום באמצעים ובטקטיקות, שגם הם ייראו לנו כיום מוכרים מאוד.
לצד היותה דרמת ריגול שמבקשת לשמור על רמת מתח טלוויזיונית, זה גם הערך המוסף של "המרגל" - שכמו כל יצירה היסטורית, מבקשת לומר משהו על המציאות הנוכחית. והיא גם אומרת: בין אם זו ההצצה אל תודעת הדיקטטור בכלוב של צ'אושסקו, שאי אפשר שלא לראות בו את פוטין ודומיו, ובין אם אלה משחקי הריגול הבלתי פוסקים בין מזרח ומערב, עם תעשיית הכזבים והפייק ניוז שהייתה אז וגם היום; לא רק הבסיס שעליו נשענת הדיקטטורה, אלא גם הנשק שבאמצעותו השתמש הקג"ב כדי לערער את יציבות המערב. כן, גם הקרב על האמת לא נולד עם טראמפ וגם לא עם צוקרברג. שורשיו הולכים רחוק.
ברמה הדרמטית, "המרגל" היא סדרת ריגול סבירה ולא מעבר לכך. כן צריך לציין שהיא מתחילה עם המון תנופה, עם שניים-שלושה פרקים מעולים ממש (מתוך שישה) ועם קצב איטי ויחד עם זאת סוחף בשקט ובדיוק הריאליסטי שלו - שמבקש להדגיש שאין כאן ג'יימס בונדים, אלא מרגלים שהם גם אנשים אמיתיים (אפילו שאלק סקאריאנו, שמגלם את גודאנו, מזכיר את פירס ברוסנן הצעיר). אבל איפשהו באמצע הדרך, "המרגל" מאבדת את המומנטום ומתפזרת. היוצרות פיטרס וסדינו, יחד עם הבמאי כריסטופר סמית', הניחו במיומנות את התשתית ליותר מדי דמויות שמבטיחות הרבה, אבל גם מקיימות פחות. חלקן מסתכמות באגביות שיודעת לתסכל, אחרות אפילו את זה לא.
שלא כמו "צ'רנוביל", שהצליחה להתפתח ולהרחיב את העדשה מפרק לפרק, "המרגל" עושה את ההפך ומצטמצמת והולכת ככל שנוקפות הדקות. זה לא אומר שהיא לא שווה את הצפייה, אבל היא לא מתרוממת לרמה של סדרה שניזכר בה בערגה גם ארבע שנים אחרי ששודרה, אפילו שהפוטנציאל היה טמון בה.