בשנות השבעים יצא בי מובי דבילי במיוחד שנקרא בישראל "התינוק", ובלעז "Its alive" שעסק - יחד עם שני ההמשכונים שצולמו לאחר שהפך ללהיט קאלט עצום - בתינוק רצחני. הסרט, של הבמאי והתסריטאי לארי כהן (שהתפרסם בעיקר בזכות בי-מוביז וסרטי בלאקספלוייטיישן), כלל בובת תינוק מוטנטית ומעוותת שלאחר הלידה (של עצמו) טובח באמו ובצוות בית החולים, בורח למנהרות הביוב של ניו יורק ומשם מטיל חיתתו על התושבים עד שמצליחים לחסל אותו. סאב-טקסטואלית - אם ניתן לייחס משמעויות כאלו ליצירה שככל הנראה לא התכוונה לזה ובטח שלא טרחה על המון סובטיליות – הסרט התעסק בחרדה שבהורות. תינוקות הרי הורגים את מי שהיינו פעם, ומבין חורבות אישיותנו הקודמת צומח אדם חדש, אחר, עייף.
"בייבי" ("The Baby"), הסדרה החדשה מבית HBO, לא קשורה לפרנצ'ייז הסבנטיזי הקאלטי - אבל גם כאן מדובר בסדרת אימה, הפעם היא גם קומית, וגם בה מככב תינוק רצחני. במקרה הזה הוא דווקא מתוק נורא ולא מוטנטי כלל, פעוט מטריף וחייכן ושטני. הסדרה נוצרה על ידי לוסי גיימר וסיאן רובינס-גרייס, ובמרכזה נטאשה בת ה-38 שממש לא מעוניינת בילדים אבל יום אחד צונח עליה – מילולית, ממרומי צוק – תינוק קטן וחמוד שהיא לא מצליחה להיפטר ממנו. ולא רק שהיא לא מצליחה להיפטר ממנו, גם כל מי שנמצא סביבו מת באופנים מטרידים.
האם מדובר בתינוק מפלצתי? או אולי נטאשה היא אישה מעורערת בהתמוטטות עצבים שלמעשה הוזה? בהתחלה הסדרה נותנת לנו להתלבט בין שתי האופציות האלו ואז הופכת ליותר ויותר מסויטת, מעין גרסת "הצלצול" רק עם תינוק במקום קלטת וידאו ועם ווייבים של "תברח" אבל עם הורות במקום גזע. נטאשה מגלה שכל אישה שהתינוק הזה התגלגל לפתחה מתה באופן טראגי במיוחד וסביר להניח שהיא הבאה בתור, אבל היא עדיין לא מסוגלת להיפטר ממנו בגלל כוחותיו השטניים וגם כי הוא אוחז בעוצמתם של חסרי הישע – חמידות אין קץ.
הסדרה הולכת ומיטרללת, לא תמיד באופנים שמחמיאים לה, היא הייתה צריכה להיות קצרה וממוקדת יותר כי בסך הכל הרעיון די בסיסי ומוגבל – הורות זה מפחיד נורא. אי אפשר להשתחרר מתינוק; הסיזיפיות, העומס, העבודה שאינה נגמרת. וחמור מכך: תינוק מאלץ אותך להתמודד רגשית עם מי שאת, עם מי שהיית, עם המשפחה שלך, עם הילדות שלך, עם האופנים שבהם החיים עיקמו לך את הפגוש והולכים לעקם גם את שלו. זה מפחיד גם בלי רצח וזה מלא אחריות גם בלי גופות שנערמות מסביב, אבל הן בהחלט בונוס.
יחד עם "הבת האפלה" ו"הכל בכל מקום בבת אחת" נדמה שיש טפטוף שהולך וגובר של תכנים על אימהות. זה הגיוני בהתחשב בכך שאנחנו נמצאים אחרי שנתיים של קורונה שעבור אימהות לילדים, במיוחד ילדים קטנים, היו מאתגרות במיוחד. לא שדיבור על קשיי ההורות הוא חדשני או אחר, אבל תמיד יש מקום לזוויות אחרות ומקוריות, לשיח על בחירה באימהות, על חלקה של החברה בכך, על טראומות בין דוריות.
"בייבי" לא מושלמת אבל היא חכמה, אפלה, פמיניסטית ומעוררת מחשבה. היא קצת מצחיקה וקצת מבהילה, ובעיקר לא חוששת להיות מוזרה או לא מובנת. חלקה הראשון הוא בינג' כיפי במיוחד, חלקה השני כבר הולך לאיבוד, אבל ממשיך לסקרן. הרשת שחררה שישה פרקים מתוך השמונה, כך שהסוף עדיין לא ידוע אבל אפשר, לכל הפחות, לקוות שנטאשה שברה את קללת התינוק נשארה בחיים. אחרי הכל, יש רגעים שבהם גם אנחנו לא בטוחים שנצליח.