איפה: אמזון פריים
החלטת tvbee: לצפות? לא חובה
לפני כחמש שנים, כשדונלד גלובר הוציא את אלבומו השני "Because the Internet" הוא היה במקום אחר לגמרי בקריירה שלו - רגע אחרי שנטש את קריירת המשחק המצליחה שלו בתור טרוי בסדרה קומיוניטי, רגע לפני שבאמת התחיל להצליח כצ'יילדיש גמבינו. ובכל זאת, זה היה אלבום שאפתני במיוחד: גלובר יצר סרט משלים בן כחצי שעה, וכתב תסריט אינטראקטיבי בן 70 עמודים שליווה את פרוייקט הראפ האקזיסטנציאליסטי, שנוצר בהשראת האינטרנט. בתסריט, אגב, הוא ליהק את ריק רוס לתפקיד אבא שלו, מסוג הליהוקים הדמיוניים שאפשר לכתוב רק בתסריט שלעולם לא יופק.
חמש שנים אחר כך, גלובר השתדרג. הוא חטף גראמי עבור האלבום הבא שלו "!Awaken, My Love", זכה בפרס גלובוס הזהב ופרס אמי עבור הסדרה שיצר, אטלנטה, וכבש את האינטרנט עם הקליפ הפנטסטי "This is America". הוא אפילו לוהק בתור קולו של סימבה בחידוש הלייב אקשן של מלך האריות. נכון לעכשיו, אין אף אדם בהוליווד שיסרב לכל מה שגלובר רוצה. אפילו אם מה שהוא רוצה זה לצלם סרט מוזר וסודי בקובה, וללהק בתור הפרטנרית שלו את ריהאנה - מסוג הליהוקים הדמיוניים שאפשר לכתוב רק בתסריט שלעולם לא יופק.
אבל התסריט הזה הופק והפך לסרט Guava Island (אי הגויאבה, בתרגום חופשי). למען האמת, למעט האפיל המסקרן של גלובר ותפקיד המשחק של ריהאנה, לא לגמרי ברור למה. דני (גלובר) הוא מוזיקאי שחי באי פיקטיבי (סוג של ערבוב בין מגוון איים קריבים ואלמנטים אפריקאים) וחולם להרים פסטיבל מוזיקה מקומי במטרה להכריח את תושבי האי לקחת יום מנוחה מעבודתם המפרכת במפעל המשי של האי, שנמצא בבעלות משפחה נבזית שהשתלטה על העיר. קופי (ריהאנה), מודאגת מהאופטימיות של דני, בעיקר כי היא יודעת שרד (נונסו אנוזי, משחקי הכס), ראש המשפחה, לא רוצה שהעובדים ינטשו את עמדותיהם, ולכן ינסה לסכל את הפסטיבל בכל דרך אפשרית.
אם זה נשמע כמו אנלוגיה פשטנית על קפיטליזם, זה בגלל שזה בדיוק מה שזה. "אמריקה היא קונספט", מקיא גלובר את הסאבטקסט פחות מרבע שעה לתוך הסרט. "כל מקום שבו כדי להפוך לעשיר אתה צריך להפוך מישהו אחר לעשיר, זו אמריקה". זה לא שהוא סרט רע, 55 הדקות שלו עוברות במהירות, בניית הסיפור כמעין אגדה קסומה באמת שובה לב והאווירה הטרופית שבמרכזו מדבקת במיוחד, אבל מי שמצפה לפרק ארוך במיוחד של אטלנטה צפוי להתאכזב (על אף ששותפיו של גלובר לסרט הם אחיו סטפן והבמאי הירו מוראי, שעומדים גם מאחורי סדרת המופת שלו).
הרבה רעיונות נזרקו לתוך הזמן הקצר של הסרט, וחלקם אכן מעניינים: אנימציית פתיחה (מצוינת דווקא), שילוב שיריו של גלובר בסרט (כולל שיר אחד חדש, שבטח יהפוך ללהיט) וצילום מגורען ולוהט שמזכיר, בדרכו שלו, את הצילום המיתולוגי של ספייק לי בעשה את הדבר הנכון. גם בסרט ההוא נוצרה תחושת דחיפות במהלך היום הבודד שבמרכז העלילה, אבל באי הגויאבה הדחיפות הזו לא מוצדקת, ובהתאם, האקדח שנשתל במערכה הראשונה לא באמת מזעזע כשהוא יורה. כל מה שנותר זו מעשייה חביבה ותו לא.
גלובר הוא יוצר מבריק, אבל גם החדים ביותר יכולים לפספס כשאין מי שיגיד להם לא. יש באי הגויאבה כמה רגעים יפים, במיוחד אלו שמספקים אינטרפרטציה חדשה לשירים של צ'יילדיש גמבינו מהשנה האחרונה, אבל הוא מרגיש בעיקר כמוצר נלווה לאלבום שמעולם לא יצא. ריהאנה מקסימה, הצילום מהנה וסיפור האגדה שבליבו חמוד, אבל אין בו רבע מהמורכבות, הסגנון והישירות החיננית שהיו ב-"This is America", באטלנטה או אפילו בקומיוניטי. זה חבל, אבל יישכח עד היצירה הבאה שלו. מי יודע, אולי הוא עוד ישיג את ריק רוס לתפקיד אבא שלו למרות הכל.