"החיים של מריה טובים. היא המנכ"לית של החברה המשפחתית, ויש די והותר אהבה בחייה. זה לא פלא כי למריה יש שבעה בני זוג, גבר אחר לכל יום בשבוע. מריה מתאהבת ביוהו, שרק עבר לגור בעיר, אבל למרבה הצער – אין שמונה ימים בשבוע". זה תקציר העלילה הרשמי של "בחור מספר 8", הסדרה הפינית שנחתה כעת בישראל. בהתבסס עליו, אפשר היה לחשוב ש"בחור מספר 8" היא דרמה קומית חביבה שבוחנת את מוסד הזוגיות המשתנה באמצעות סימולציה לא ריאליסטית שהיא מעבירה את דמויותיה. אבל "בחור מספר 8" היא לא מה שאתם מניחים שהיא תהיה. היא אפלה יותר, משונה יותר ורומנטית פחות ממה שמשתמע מאותם ארבעה משפטים שנכתבו אודותיה. האם זה דבר טוב? לא בטוח.

"בחור מספר 8" זכתה בפרס הגדול של פסטיבל הסדרות קאן סירייס ב-2021 (אותו הפרס בו זכתה "שעת אפס" הישראלית ב-2022), וקטפה גם את פרס המשחק הטוב ביותר. היא נפתחת כשמריה ויוהו יושבים בשולחנות נפרדים במסעדה, מחכים שניהם לדייטים שלא מגיעים – ואחרי תחלופת מבטים מחליטים להעביר יחד את הערב. הכימיה ביניהם ברורה, הן הרגשית והן הפיזית, אבל בשלב זה יוהו עוד לא מודע לאורח החיים יוצא הדופן של האישה שיושבת מולו. בהמשך פוצח יוהו בתחקיר קדחתני ומגלה את האמת, ומריה מחליטה לוותר על אחד מהגברים שלה – טוקה הכבאי, אותו הגבר שהבריז לה – לטובת יוהו, שמסקרן אותה למרות שהוא בסך הכל מהנדס פשוט.

כל הגברים מודעים זה לקיומו של זה ואף נפגשים בקביעות, יחד עם מריה או בלעדיה, במעין חניון גדול ונטוש וכשהם ישובים לשולחן ארוך בסגנון "הסעודה האחרונה". למעשה, עוד לפני שהפכו לחלק מחייה של הגיבורה, הם חתמו על חוזה שמבהיר טוב-טוב את התנאים הלא שגרתיים שהיא מציעה. המודל, בגדול, הוא כזה: הגברים מקבלים יום קבוע בשבוע עם מריה ובימים הנותרים הם מנועים מליצור איתה קשר, ומוזמנים להשקיע את הזמן בתחביבים ובעבודה שלהם. מריה, מצידה, תומכת בגברים כלכלית בעת הצורך ונהנית מכל העולמות שהם יכולים להראות לה: פלה מאמן הכושר דוחף אותה לקצה הפיזי, טרהו המשורר מספק לה עניין אינטלקטואלי, דריוס השף חושף אותה להנאות החיים הקולינריות, ורטי איש המשפחה מאפשר לה להתנסות בסוג-של-אמהות, וכיוצא בזה.

במובן הזה, מציעה "בחור מספר 8" - או, לפחות, הפתיחה שלה - מבט מעניין וייחודי על מערכות יחסים מודרניות. היא מאפשרת דיון בפן הטרנזקציונלי של זוגיות, באלמנטים העסקיים שבאופן בלתי נמנע מאפיינים את הזוגיות כקונספט (הרי גם כשיש אהבה בתמונה, כולנו בודקים מה אנחנו מרוויחים ומה אנחנו מפסידים). היא מעוררת מחשבה גם בנוגע לחוסר היכולת של בני האדם של העידן הנוכחי להיות מסופקים מסוג אחד של יום-יום; את השאיפה שלנו למקסם, להכיר הכל, להימנע מהשתקעות או לברוח מהקונבנציה. אלה יכולים היו להיות נושאים מרתקים להרהר בהם לאורך הסדרה כולה ובאמצעותה, אבל "בחור מספר 8" לוקחת פנייה חדה בשלב מוקדם מאוד ומתרחקת מהתהיות שהעלתה בעצמה.

יוהו לא מסתפק ביום אחד בשבוע: בעזרתו של טוקה, שכזכור הודח ממעמדו, הוא מזהה את נקודות התורפה של הגברים הנוספים בחייה של מריה ונפטר מהם זה אחר זה: הוא מפעיל עליהם מניפולציות על מנת לגרום להם להישבר כך שהם יזנחו את מריה, או שמעשיהם יגרמו למריה לזנוח אותם בעצמה. כך, הסדרה הופכת ליומן שמתעד את מסע התחבולות והתרמיות של יוהו, שמתגלה מרגע לרגע כאיש מבריק, מחוכם, עקשן וחסר רחמים. אם על פי התקציר חשבנו ש"בחור מספר 8" תעסוק במריה, הרי שהשם שלה מגלה לנו עוד לפני כן מי באמת עומד במרכזה. ולא רק שהגיבור של "בחור מספר 8" מפתיע, אלא גם הז'אנר שלה: לאורך הזמן, מתברר ש"בחור מספר 8" היא לא דרמה קומית בניחוח רומנטי אלא סדרת פשע אפלולית וביזארית. היא מתארת בהצטיינות קשת שלמה של רגשות שחוות דמויותיה – קנאה, תסכול, כעס, טינה או חרטה – אבל אין בה שמץ של אהבה.

מתוך
מתוך "בחור מספר 8"|צילום: יחסי ציבור HOT

זה לא בהכרח דבר רע: "בחור מספר 8" לא חייבת לדבר על אהבה בשביל לדבר על זוגיות, ואולי שם כוחה. הדיאלוגים שלה מהודקים, מאופקים וחכמים (ואני מניחה שהם מטלטלים עוד יותר עבור דוברי השפה) והם נתמכים על ידי קאסט שחקנים מצוין, בראשם פקה סטראנג וקריסטה קוסונן שמגלמים את יוהו ומריה בהתאמה. ומבחינה ויזואלית, "בחור מספר 8" מרשימה לא פחות: היא מצולמת נפלא ומתרחשת ברובה בחללים סגורים ואסתטיים להחריד. אגב, הסדרה מצולמת כולה בשחור לבן, בחירה מעט מעיקה אבל כזו שגם מבדילה אותה מסדרות עכשוויות אחרות ומגבירה את תחושת הניכור שחווה הצופה אל מול הדמויות והעולם החדש, האלטרנטיבי, שהן חיות בו. 

הבעיה היא שהזהות הטלוויזיונית של "בחור מספר 8" לא לגמרי מגובשת, והיא לא עומדת בציפיות שהיא עצמה הציבה. כלומר, לא מחובתה של "בחור מספר 8" לתת תשובה חד משמעית או מספקת לשאלות שהיא שאלה בפתחה, ולא בטוח שאלה שאלות שיש להן תשובה כזו, אבל נראה ש"בחור מספר 8" פשוט וויתרה על האפשרות לנסות ולפחות להתחפר בהן קצת: בפרקים המאוחרים של הסדרה, הבחירה למצב את מריה במרכזה של מערכת יחסים מתומנת נראית כמו בחירה ארטיסטית שמשרתת את המבנה של סיפורו של יוהו, יותר מאשר כמו בחירה רעיונית שמשרתת את המהות של סיפורה של מריה (ושל שאר הנשים בנות ימינו); איפשהו שם, הסדרה הולכת לאיבוד. "בחור מספר 8" שונה מכל מה שראיתם קודם, והיא שווה את הזמן שלכם ולו בגלל זה – אבל קחו בחשבון שכנראה תצאו ממנה מבולבלים.