כדי להגיע לגמר של אירוע הספורט הכי חשוב בעולם, לא מספיק להיות טוב. צריך ניסיון, ותק ויכולת לעמוד בלחץ ברגעי האמת. גמר מונדיאל 2022 הציג לנו, ראש בראש, את הכוכב הגדול של 15 השנים האחרונות בגמר השני שלו בקריירה, ומולו את הכוכב העולה שכבר הפך אולי לטוב מכולם בתפקיד שלו: נדב יעקבי על מיקרופון אחד, אורי אוזן על השני.

בכיכובו של צוות השדרים הידוע מראש, תאגיד השידור הישראלי נתן לנו ערב דינאמי, נעים וראוי למשחק הגמר של הטורניר הענק הזה. יעקבי אולי מאבד את המשחק לפרקים קצרים מדי פעם, אבל הוא עדיין חי את השטח יותר מכל שדר אחר. הוא מכיר את ההיסטוריה של הנבחרות ואת החשיבות של המשחק יותר מרוב האנשים בישראל, הוא שולף בקלילות את הפרטים האזוטריים ביותר, והוא כנראה האיש שיכול להעביר את החוויה של מהמגרש אל המסך יותר טוב מכל אחד אחר. אורי אוזן, לצדו, הוא אולי איש המקצוע הכי חד על המסך, וככל הנראה מבין כדורגל יותר טוב מכל אחד אחר בצוות השידור הרחב של התאגיד. כל זאת לצד צניעות וענווה כלשהי – דבר חריג מאוד בקרב פרשני הכדורגל בישראל, ובמיוחד הידענים שבהם.

יחד איתם, ההרכב ש"כאן" עלתה איתו לגמר המונדיאל היה מגוון למדי. לצדו של טל ברמן, שכרגיל ניווט מצוין את השידור, קיבלנו את אשרת עיני. כבר התרגלנו לכך שעיני היא תוספת נעימה לאוזני כולנו, והיא אולי לא בהכרח מביאה הברקות בלתי רגילות שאף פרשן אחר בשטח לא יכול היה להביא, אבל בשורה התחתונה היא עושה נאמנה את עבודתה כפרשנית: לא מתארת את הסיטואציה בדיוק כפי שראינו אותה (בשיטת איווניר), אלא נוגעת במה שעומד מאחורי, עם הסיבות, הכוונות והמטרות של כל מהלך. וזו הסיבה, הכוונה והמטרה של תפקיד הפרשנ/ית מלכתחילה.

בדומה לעיני, גם אלון חזן יודע לעשות עבודת פרשנות נקייה ומדויקת. קשה, אמנם, שלא לתהות מדוע מאמן נבחרת ישראל נמצא שם בקטאר כדי לצפות בנבחרות זרות, בעוד המשחקים בליגת העל של ישראל כבר התחדשו להם; הייתם מצפים ממאמן נבחרת ישראל לעשות את העבודה שעליה הוא מקבל משכורת מההתאחדות לכדורגל ולשבת ביציע בטדי, ולא באולפן בקטאר. אבל אם להתייחס עניינית ונקודתית לתפקודו של חזן בעמדת הפרשן, הוא בהחלט מוסיף דעה מקצועית ראויה, והחלטת התאגיד להביא אותו לקטאר הייתה מצוינת. החלטת ההתאחדות לאפשר לו לטוס לשם – אולי קצת פחות.

מלבד עיני וחזן, שלחו אנשי "כאן" את זרועם הארוכה לכל הכיוונים. צוות מוגבר מכר הדשא באצטדיון, דיווחים מהשטח של אורי לוי הנפלא בעל הידע הבלתי נגמר (ואולי האיש הכי מתאים בעולם – בלי הגזמה – לסקר אירוע כדורגל כלשהו במדינה ערבית), ונציגים בפריז ובבואנוס איירס שתיארו את האווירה הבלתי-קונבנציונלית בעליל שהייתה שם אתמול. אסף כהן, שהרוויח את מקומו בגמר בצדק גמור, הוסיף גם הוא מהאולפן.

גמר כמו גמר, בתאגיד החליטו שהשידור צריך גם שחקן קשוח ואפור במרכז השדה, כזה שלא מבריק אבל פותר בעיות. מעין רודריגו דה-פול של מסך. את התפקיד הזה, מוטי איווניר מכיר נהדר. לא בטוח שבאירוע שידורי, כאשר ממול לא ניצבת אף יריבה, היה צורך כלשהו באיווניר. אבל לזכותו יאמר שכהרגלו (ובניגוד לאוחנה, למשל) הוא לא מעיק על הצופה יתר על המידה. בעיקר כשהוא לא מדבר הרבה. 

ליונל מסי בגמר המונדיאל (צילום: Simon Bruty/Anychance/Getty Images)
ליהוק מובן מאליו. ליונל מסי בגמר המונדיאל|צילום: Simon Bruty/Anychance/Getty Images

אמבפה – שחקן המשנה הטוב ביותר

מסביב לשידור הגמר, גם היה לנו משחק כדורגל. פה צריך לתת את כל המחמאות ל"כאן", שהביאו משחק מעולה. לתפקיד השחקן הראשי היו לא מעט מועמדים מעניינים ביותר, בין אם כאלו שקנו לעצמם שם במרוקו, או כוכבים מוכחים מהז'אנר הבלקני. אבל ב"כאן" החליטו שלא לחסוך בתקציב, והביאו אל הגמר את הכוכבים הגדולים ביותר: ההחלטה ללהק לתפקיד הראשי את ליונל מסי הוותיק נראית כמעט כמובנת מאליה, למרות גילו המתקדם יחסית. מסי המנוסה הביא למסך יכולת משחק נדירה, כזו שלא נופלת מהתצוגות המופלאות שלו בסדרת סרטי "ברצלונה" אי שם בעשור הקודם ובזה שלפניו. גם קיליאן אמבפה, זוכה נעל הזהב ופרס שחקן המשנה הטוב ביותר, נתן הצגה שתיזכר הרבה מאוד שנים. "כאן" הרימו שידור מונדיאל מצוין, וקיבלו על הדרך את אחד ממשחקי הגמר הטובים בכל 92 שנות קיומו של הטורניר הזה.

אפשר לתת חצי מילה גם למי שעשו לנו את הטורניר ולא זכו להגיע לגמר. שרון דוידוביץ' המצוין, על אף שהרשים מהרגע הראשון של שלב הבתים (ואולי היה השדר הכי מקצועי והכי נעים להאזנה), לא שרד את רבע הגמר. נדין אבו לאבן הוסיפה נקודת מבט ייחודית, שחסרה מאוד על המסך לפני שהיא הגיעה אליו וגם לאחר שהלכה. גם עמית לוינטל הנפלא סיים את הטורניר בשלב מוקדם יחסית, ולא הותיר עין אחת יבשה.

אלי אוחנה, שכל מהלך שלו היה צפוי מראש, הודח בקלות, וגם איתי שכטר, שאני באופן אישי ביקרתי אותו מאוד על ההכנה המקצועית המינימלית שלו לפני כל שידור. נראה שבשבוע שלו על המסך שכטר דווקא זכה לביקורות אוהדות ביותר, בעיקר בשל הומור ייחודי שהציג והקלילות שהביא למסך (דברים שבהחלט חסרים לנו בנוף הכדורגל הטלוויזיוני החד-גוני שלנו). אבל הומור זה לא מספיק כדי לנצח, ושכטר הודח מהטורניר כבר בשלב הבתים.

בכלליות, נראה מהרגע הראשון שב"כאן" התכוננו היטב-היטב למונדיאל. אולפן צבעוני, דיווחים מעולים מהשטח ועדכונים חדשותיים לצד כתבות צבע מרתקות. החיסרון העיקרי, כאמור, לפחות בחלק מהמקרים, היה בצוות הפרשנים שבאולפן. כי עם כל ההשקעה והתפאורה מסביב, אין אף מגיש בעולם שיכול לגרום לפרשנות של מוטי איווניר לחדש לנו משהו, או לדיבור של אלי אוחנה להיות מעניין. אבל "כאן" שלחה לקטאר צוות גדול ומגוון של אנשים, ולכן, לא פעם, קיבלנו מאולפן המונדיאל של "כאן" שיחה אינטליגנטית על כדורגל. כזו שיכולה לחדש משהו לצופה, ולא בהכרח משתווה לכל שיחת פרלמנט אקראית בבית הקפה השכונתי הקרוב לביתכם. הכל כתלות בהרכב שאנשי התאגיד בחרו להעלות אל המגרש ביום נתון. וההרכב שעלה אתמול, ערב הגמר הגדול, ענה על הצורך בשידור מונדיאל ראוי באמת. 

קשה לדעת אם ב"כאן" חיכו לרגע שבו מונדיאל 2022 סוף סוף ייגמר, או שהם חששו בכל לבם מהרגע הזה. רייטינג של 30% מדי ערב מחד, ותפעול אולפן והחזקת צוותי שידור במדינה זרה במשך חודש ימים מנגד, מביאים אותי אל המסקנה המתבקשת כי ייתכן שבתאגיד השידור שמחים על כך שההחלטה מעולם לא הייתה בידם. ירצו או לא, אתמול התקיים שידור המונדיאל האחרון של "כאן", לפחות עד 2026. בשורה התחתונה, אפשר להגיד שהם עשו עבודה לא רעה בכלל.